מאמר: התינוק ומי האמבטיה / ד”ר צבי סגל
מאת: ד"ר צבי סגל,
מבוסס על חלק מההרצאה שניתנה בכנס של התכנית לפסיכותרפיה אונ' ת"א, בנושא:
"העברה ארוטית: פריצת גבול או פריצת דרך", בהשתתפות פרופ' גלן גבארד
…יש תמיד דבר מה בסיטואציה הקלינית שלנו שדומה להתנסות הראשונה הזו. אנו יושבים מול אדם אחר, שמתבקש בתוקף ובעדינות, למען טובתו הוא, להסיר את החולצה. אני אשתמש במודל של מטפל ומטופלת, למרות שחוק ההזדמנות השווה מחייב להזכיר שזה יכול להיות מטפלת ומטופל, מטפל ומטופל ומטפלת ומטופלת. אבל רובן המכריע של העבירות נעשה כנראה בין מטפל למטופלת. המודל הפסיכואנליטי, שהתרחב גם לטיפולים שאינם דינמיים, מחייב את המטופלת לפשוט את חולצתה. המטופלת אמורה לספר את ריגשותיה חויותיה כולל אלה האינטימיות ביותר, למטפל, ואם יש לה בתהליך הזה קשיים ומעצורים אנחנו, אולי כיום בלי להאשים כמו פעם, חושבים שיש צורך לברר התנגדות. אנחנו מצפים במובלע, מכיוון שאנו באים הרי בכוונה טובה, שיפשטו למענינו את החולצה, וזה עדיין פריט הלבוש הפחות אינטימי שאנו מבקשים להפשיט.
אנחנו כמובן מציעים תמורה. אנחנו משתדלים בכל יכולתנו לגמול על האמון והחשיפה של המטופלים שלנו ברצון טוב, בהקשבה לא שיפוטית ככל האפשר ובפירושים שיכולים להרחיב את הנפש ולהפוך את החיים לנסבלים יותר.
לקריאת המאמר המלא
