מאמרים וספרים בפסיכותרפיה ופסיכולוגיה

נפש נקשרת בנפש: על ‘הינכחות‘, התחברות וחמלה במפגש הטיפולי / ד”ר עפרה אשל

אנו שמחים להודיע על המשך המפגשים המשותפים המתקיימים
בסמוך להוצאה של גיליון חדש של כתב העת “שיחות”, כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה :

“שיחותרפיה”

הייחוד של טיפול באמצעות אמנות חזותית בהתמודדות עם בעיות אלימות

דפנה מרקמן סינמנס

אוניברסיטת חיפה, דוקטורנטית בחוג לפילוסופיה,

מרצה ומטפלת באומנות

1 בהסמלה חזותית (ציור, פיסול, קולאז’ וכו), לעומת הסמלה מילולית (שפה), יש קרבה רבה יותר בין סמל למסומל הן בתהליך ההסמלה, והן בתוצר החזותי המוחשי והחומרי.

לפוסטר המלא

(המשך…)

• א. @ חיפוש באתר החלומות
• א. תורת החלומות: כתב עת מקוון – א
  • החלום כמורה דרך רוחני / נתי פרי
• א. תורת החלומות: כתב עת מקוון – ב
• אסופת מאמרים על חלומות וחלימה
• הפונקציות המארגנות של החלום – מאמר מתורגם
• חלומות בגישה יונגיאנית
• חלומות בספרות ובאמנות
• חלומות בעולם העתיק
• חלומות צלולים
• חקר המוח והחלום / תרגום מאמר של מרק בלצ’נר
• מצבי תודעה שמאניים למטרות ריפוי והתפתחות התודעה
• מתווה לתיאוריה על טבע החלימה ותפקידיה
• רישום לפורום חל

קבוצות בעולם – הטור החודשי
מאת: דר’ חיים וינברג
פורסם לראשונה בעיתון קהילת קבוצות

ספטמבר 2009

הכנס הבינלאומי לטיפול קבוצתי באיטליה – אוגוסט 2009:

הכנס הבינלאומי לטיפול קבוצתי ותהליכים קבוצתיים (של ה-International Association of Group Psychotherapy & Group Processes: IAGP) התקיים ברומא, איטליה, באוגוסט 2009. זה היה הכנס הגדול מסוגו בתחום הקבוצתי: 1550 משתתפים מ-43 ארצות השתתפו בכנס, ו-700 משתתפים השתתפו בקדם כנס! מישראל השתתפו בכנס 27 משתתפים, ורבים מהם הציגו עבודתם במהלך הכנס. עבודות רבות של ישראלים התקבלו בהתלהבות רבה על ידי הקהל, מה שמוכיח שנית שיש לנו סיבות טובות להיות גאים בתרומתנו לעולם הקבוצות.

בכנס כל כך מלא וגדוש, קל ללכת לאיבוד. מי שלא אוסף מידע על המציגים מראש, עלול ליפול להרצאות או סדנאות באיכות נמוכה, זאת מכיון שבכמות העצומה של מצגות, האיכות נעה בין מעולה לנפל (ךכנס הוגשו הצעות ל-800 עבודות!). מבנה הכנס כלל קבוצות קטנות קבועות ומונחות על ידי אותו מנחה בכל בוקר, הרצאות ופאנלים במקביל, הרצאה מרכזית במליאה, סדנאות אחה”צ וקבוצה גדולה קבועה בערב.

מכיון שהנחיתי סדנה בקדם הכנס, הצגתי בשני פאנלים והייתי יו”ר בפאנל נוסף, לא הייתי בהרבה מאד מצגות נוספות, והחמצתי חלק נכבד מההצגות בכנס. לכן ביקשתי ממשתתפים ישראלים נוספים לספר על החוויה שלהם וצירפתי את דיווחיהם למאמר זה. הדיווח שלי על הכנס משקף את זוית הראיה והחוויות שלי, תוך דגש על עבודות של ישראלים, אבל יחד עם דיווחי האחרים תוכלו לקבל מושג רחב על הכנס מהפסיפס שייוצר במאמר.

הנחיתי סדנה בקדם כנס של יום וחצי ביחד עם דר’ ארל הופר מאנגליה על הלא מודע החברתי. ארל הופר הוא מהמחברים הנודעים ביותר בתחום הנ”ל. פתחנו בהקדמה תיאורטית קצרה, המשכנו בקבוצה חוויתית (למעשה קבוצת ביניים מכיון שהיו כ-28 משתתפים) וסיימנו בדיון תיאורטי עם דוגמאות מהקבוצה. נושא הלא מודע החברתי הולך ותופס מקום חשוב בספרות הגרופ אנליטית. פרסמתי מאמר על כך ב”שיחות” לפני כחצי שנה, ובגליון הנוכחי של “מיקבץ” מתפרסם מאמר שלי על הלא מודע החברתי הישראלי. ארל הופר ואנוכי עורכים כעת ספר של 3 כרכים המקיף את הנושא מהבחינה התיאורטית, החברתית והקלינית.
היום הראשון של הקבוצה התנהל בכבדות עם הרגשה של תקיעות רבה. הסיבות לכך התבררו ביום השני כשנושא השפה כמכשול עלה בקבוצה. איטלקים רבים לא יודעים מספיק אנגלית או מתביישים לפתוח את הפה בשפה הזרה, אבל נושא השפה אינו רק מכשול קומוניקטיבי אלא קשור גם למאבקי כוחות הנמצאים בלמ”ד החברתי. אחד האיטלקים הביא חלום שבו יש לו חנות ברחוב מסחרי, אך מכיון שסינים מתחילים
לקנות את כל החנויות ברחוב, בסופו של דבר הוא נאלץ למכור את החנות שלו. החלום התקשר היטב לתחושה של האיטלקים שבמקום לנהוג כאורחים, דוברי האנגלית משתלטים על הכנס והאימפריה הרומאית נכבשת מחדש. האירועים הפוליטיים באיטליה הדהדו בקבוצה סביב חוק איטלקי חדש שקבע שמהגרים לא חוקיים הם בבחינת פושעים. נראה שגל המהגרים שמציף את איטליה (ואירופה כולה) מעורר פחדים והתגברות של נטיות גזעניות. כל אלו מצאו ביטוי מקביל בקבוצה באופן סימבולי (את האיחורים וכניסות המשתתפים המטפטפות לקבוצה בתחילת היום השני, פירשנו כהגירה של מהגרים לתוך הקבוצה). אולי זה מה שהביא לתהליך חריף של יצירת שעיר לעזאזל בקבוצה שלנו. אני מוכרח לאמר שכבר הרבה זמן לא ראיתי מישהו שכל כך מתאמץ להקריב עצמו בתפקיד של שעיר לעזאזל. לאור הנחיית הקבוצה מתוך נקודת המבט של הלמ”ד החברתי, עשינו הכל כדי להוציא אותו מהתפקיד האישי ולפרש את תפקידו בהקשר החברתי.

קבוצות הבוקר בכנס היוו מקום מבטחים אינטימי על רקע הכנס הגדול והמנכר. הצטרפתי לקבוצה כזו תחת הכותרת “זרים אינטימיים” בהנחיית שתי ישראליות שהן עמיתות ותיקות (תמי אלעד ושולמית גלר). הקבוצה היתה משמעותית ואיפשרה למשתתפים ליצור קירבה רבה בתוך זמן קצר תוך תהייה על הנושא של הזרים האינטימיים. מעניין שבניגוד למה שאני רגיל (ואולי מקובל באופן סטיראוטיפי), הגברים שבקבוצה יצרו יותר קשר אינטימי ותקשורת רגשית מאשר הנשים בה. תוכלו לקרוא על קבוצות הדוקר גם בדיווחי האחרים בהמשך.

הפאנלים בהם הצגתי היו על הקבוצה הגדולה (פאנל תיאורטי מעניין אך לחץ הזמן לא הותיר מקום לדיון בין המציגים ועם הקהל, מה שאותי די איכזב), ועל תהליכים לא מודעים בקבוצה ובחברה (תוך התמקדות במיוחד על טראומה והשפעתה על הלמ”ד החברתי). בכלל נושא הטראומה היה מרכזי בכנס. הכותרת של הכנס היתה למעשה “קבוצות בזמן קונפליקט”.

מבין הישראלים שהציגו השתתפתי בפאנל מעניין סביב הסרט “מינכן” של סטיבן ספילברג. הפאנל כלל את לורד אולדרדיץ’ (דוקא לא ישראלי: הוא היה אחד המרצים במליאה. לורד בריטי שהשתתף בשיחות השלום בצפון אירלנד ובמאמצי תיווך לשלום במקומות אחרים בעולם), את דר’ רובי פרידמן, ואת סאיד תלי הפלסתינאי ישראלי שאמנם לא הגיע בסופו של דבר לכנס אך שלח מאמר מעניין שרובי קרא מהכתב. הפאנל גרם לי למחשבות רבות על כך שנקמה יוצרת מצב בו הקורבן לשעבר למעשה מאבד את עמידתו המוסרית ונעשה דומה לתוקף (כדאי לראות את הסרט כדי להבין יותר). גולדה מאיר נתנה את ההוראה לחסל כל מי שהיה מעורב בתכנון וביצוע הטבח בספורטאים הישראלים במינכן על ידי “ספטמבר השחור”. במבט לאחור לדעתי הוראה זו נבעה מתוך הלמ”ד החברתי הישראלי מאחר והטבח במינכן עורר אסוציאציות ומשמעויות עמוקות הקשורות לגרמניה ולשואה ולמעשה שם במוקד את הצו “לא עוד”.

שמעתי הדים חיוביים מתלהבים על פאנל של ישראלים בלבד, בו הציגו רונית נשר ומנאל חראב (בדואית ישראלית) על קבוצה משותפת של נשים יהודיות וערביות (נשות חזון). באותו פאנל הציג גם מישאל חירורג ממעלות על קבוצת קונפליקט שהשתתף בה בפקיעין (דיווח שלו – בהמשך). שמעתי גם טובות על הרצאה שנתנו בני ריפא (היו”ר הראשון של האגודה הישראלית לטיפול קבוצתי), אריק מוס ומישאל חירורג שניתחו תהליכים בקבוצה גדולה לאור הפורום הבינלאומי לטיפול קבוצתי שאני מנהל מזה שנים באינטרנט. כמו כן השתתפתי בסדנה מעניינת שהנחו טל שוורץ מישראל יחד עם רג’ין שולץ מגרמניה. שיתוף פעולה בין תרבותי מעניין (אחד היתרונות בכנס כזה זו האפשרות לקשור קשרים ושיתופי פעולה עם קולגות מרחבי העולם), על הנושא של טראומה, תרבות וזהות (תוכלו למצוא דיווח של טל בהמשך).
הסדנה שילבה בין שימוש באומנויות להבנה גרופ אנליטית. מצאתי עצמי נסחף בתהליך הרגרסיבי של היצירה האמנותית (טל הביאה מגוון של חומרים, צבעים ועוד) ונהנה מ”יצירת המופת” שלי. היו לי מחשבות רבות לאחר מכן הן על המשמעות האישית של היצירה שלי (מדורה של להבות אדומות על בסיס שחור-חום) והן על המשמעות החברתית על רקע כותרת הסדנה.

המסורת בכנסים של ה-IAGP היא לקיים מספר קבוצות גדולות מקבילות מתמשכות בכל יום, כל אחת בגישה תיאורטית שונה (פסיכודרמה, אנליזה קבוצתית, ותהליכים קבוצתיים). הקבוצה הגדולה הגרופ אנליטית בסיומו של כל יום הונחתה על ידי שני נורבגים (תור קריסטיאן איסלנד וסירי ג’ונס) והיתה עבורי גולת הכותרת של הכנס. היום הראשון היה כאוטי כרגיל. ביום השני התעוררו המאבקים הקלאסיים על רקע השפות והתרבויות השונות. גם כאן בלטו האיטלקים שנפגעו וכעסו על הצורך לדבר אנגלית, ובשלב מסויים אף “התנקמו” בכולם בכך שדרשו לא לתרגם אותם (הוכחה נוספת לכך שנקמה לא עוזרת במיוחד לתהליכי פיוס). אחד הדברים היפים בקבוצה גדולה המתמשכת זמן מה הוא שגם כאשר נראה שעוד מעט תפרוץ מלחמה והעניינים ידרדרו לתיגרת ידיים – ההתעקשות על המשך הדיאלוג וההכלה של המנחים המפרשים את התהליך לאור הגישה האנליטית קבוצתית – מאפשרת שינוי. ביום השלישי חל מפנה כבמטה קסם. אוירה של פיוס ודיאלוג מילאה את החדר. השינוי התבטא באופן קונקרטי וסמלי בכך שאנשי מקצוע ותיקים ומבוגרים יותר פינו את המעגל המרכזי, ועמיתים צעירים ונלהבים תפסו את מקומם. הרעננות הורגשה היטב ונחוותה גם כמסמלת תהליכי שינוי בתוך הארגון. האיטלקים סיפרו על אוירה קשה באיטליה ותחושה של חזרת הפאשיזם או לפחות אנטי דמוקרטיה, כאשר אמצעי התקשורת נשלטים על ידי בורסוליני, ראש ממשלתם. משתתפים מארצות אחרות הביעו אמפתיה והכרה בכאב שהביעו האיטלקים. היום האחרון הביא בכנפיו רגרסיה מסויימת, אולי מכיון שהיה קשה לעבד את
הפרידה. קרוב לסיום ראיתי איך מה שכתוב בספרים על התעוררות מאבקים וכעסים כדי להקל על הפרידה מתרחש לנגד עיני.

רשמו לפניכם את הכנס הבא בעוד שלוש שנים. האגודה הבינלאומית החליטה החלטה קשה וחשובה לערוך את הכנס הבא בקולומביה שבדרום אמריקה. מקום שעד לפני זמן מה היה מוצף מגדלי ומבריחי סמים, מועד לפורענות של חטיפות ופשע, ונחשב עדיין למקום מסוכן, למרות תהליכים בולטים של שינוי חברתי שמתחוללים בו. הארגון הבינלאומי החליט לקחת את הסיכון ולתמוך בתהליכי השינוי הללו.
בהמשך, אני מצרף דיווחים של עמיתים ישראלים נוספים.
חיים

טל שוורץ – מטפלת משפחתית ומ.א. בטיפול בהבעה ויצירה:
דמינו לכם תמונה בה 1550- איש, מ43- מדינות שונות, משתתפים בארבעה ימים של סדנאות, פאנלים, קבוצות קטנות בנוניות וגדולות: מגוון של שפות,מגוון של רגשות והרבה אקשן.
למי שלא התנסה וגם למי שהתנסה יכול העניין להיות די מציף ומבלבל.
לנחיתה רכה יותר לתוך ההמון וכניסה לאווירת הכנס, אפשרתי לעצמי הפעם להגיע ולהתנסות בקדם הכנס. בסדנא בה לקחתי חלק היה שימוש בכלים רבים מעולם הפסיכודרמה. השימוש בסוציודרמה יצר בחדר חלוקה לקבוצות שונות והעלה קונפליקטים ותהליכים מודעים ובלתי מודעים בארגונים ובחברה כולה. מנחים שנבחרו על ידי הקבוצות ניסו ליצור אינטראקציה בן הקבוצות ולבחון את השפעת ההנחיה על קבוצות, ארגונים והחברה בכללותה.
קבוצת הבוקר לאורך ימי הכנס, הייתה עבורי המקום הבטוח ,והמשמעותי ביותר . הייתה זו קבוצת נשים ממקומות שונים בעולם. על אף שהנשים שהשתתפו בקבוצה זו דיברו בשפות שונות, הצליחה הקבוצה ליצור מרחב בטוח עם אינטימיות ולדבר אותם נושאים שהעסיקו אותנו כנשים. הייתה זו קבוצה מיוחדת במינה שהזכירה לי את כוחה של הקבוצה ממקום של משתתפת ולא של כמנחה. היו אלו גם כמעט הרגעים היחידים במהלך הכנס, בהם הרגשתי נוגעת ומחוברת לאנשים ועמוקות לעצמי.
סדנא נוספת ומעניינת בה השתתפתי, הייתה בנושא של נקמה .בסדנא התאפשר ללמוד מהי נקמה ולהבין את המניעים והרגשות לנקמה וכיצד ניתן לטפל בתוקפנות הנובעת מנקמה. ההבדל בן המינים בנושא תוקפנות. מה קורה במוחנו בזמן דיבור ואקט של נקמה. החיבור הקבוצתי אחר ההתלכדות יחד למען נקמה משותפת העלתה אצלי חששות וחרדה.
לראשונה בכנס זה, השתתפתי בקבוצה גדולה בפסיכודרמה. אני חייבת לציין, כי תחושותיי היו שונות לחלוטין ממה שחשתי לראשונה מהשתתפותי בקבוצה הגדולה הגרופ אנליטית. לעומת תחושה של ניכור וכאוס מהול בתוקפנות רבה, כאן חשתי כי השימוש בחימום הצליח לחבר אותי לקבוצה ולעולמי הפנימי. הופתעתי מהאקשן שיצר תחושה של ספונטאניות תוך קרבה והתחברות לאנשים שמרביתם היו אנונימיים עבורי .
בכנס הנחתי סדנא עם Regine Scholz מגרמניה.הופתענו מהענות של קרוב לארבעים משתתפים. הסדנא עסקה בתרבויות, טראומה וזהות, ושילבה טיפול באומנות ואנליזה קבוצתית. הייתה זו התנסות עמוקה ובחדר הייתה תחושה של כאב, חרדה וסערת רגשות. בחדר עלו תהיות בנוגע להיסטוריה וטראומה ושאלות האם כולנו שורדים?האם כולנו ניצולים בחיינו . שיתוף הפעולה בינינו וההכלה ,הפיח בי תקווה לדיאלוג ומחשבות לכנס הבינלאומי הבא.

מישאל חירורג, פסיכולוג קליני ויועץ ארגוני, יו”ר לשעבר של “בסוד שיח”, חבר במכון לאנליזה קבוצתית:
הכנס הבינלאומי ברומא היה עבורי מפגש עם תרבויות מגוונות, מסקרנות, מזמינות להכיר. השפה האיטלקית נשמעת כמו מוסיקה, ובמליאת הפתיחה הרגשתי שהתרגום מאיטלקית לאנגלית מקלקל לי. פשוט הורדתי את האוזניות של התרגום הסימולטני ובחרתי להבין מילים בודדות כמו “התלהבות” (אנצוזיאסמו- אני בודאי משבש). גם בקבוצה הגדולה היתה הרבה איטלקית, ביחוד של צעירים וצעירות שהחליפו לאט לאט במעגל הפנימי את ה”חוצנים” ששפת הקבוצתיות והאנגליות שגורה על פיהם. מלאכת ההנחיה היתה מורכבת, משום שבקבוצה הגדולה נכחו כל הדורות של אנליזה קבוצתית, מהאבות המייסדים (הופתעתי לראות לדוגמה עד כמה מלקולם פיינס, מהאבות המייסדים של האנליזה הקבוצתית, הזדקן- משום מה הנחתי שהזמן נעצר…) ועד צעירים חסרי מנוח, וגם המנהיגות הג’נדריאלית שיחקה תפקיד. אודה ולא אבוש ששמחתי מאד כשפתאום הסתבר לי שאחת המנחות נכחה בהרצאה שלי כאשר היא ציטטה אמירה של “ישראלי שאמר אתמול..”. האמירה נגעה במאבקי הכח האלימים בקבוצה הגדולה. מה שאמרתי בהרצאה שעסקה בדיאלוג מתמשך בפקיעין, בו אני נוטל חלק כמשתתף, זה שבזמן מאבק קיים החשש שהדיאלוג מחליש ולא מקדם את המאבק. הישראלים, חברי המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית, שלקחו חלק בקבוצה הגדולה היו בני ריפא, שרה קלעי, חיים וינברג, שלומית אלון,שלומית גלר, תמי אלעד, רובי פרידמן וכל אחד תרם בנוכחותו.
דר’ בני ריפא נתן הרצאה בסיוע של אריק מוס. ההרצאה עסקה ביחסי הגומלין בין הקבוצה הגדולה לקבוצה הקטנה (באינטרנט). היתה מקוריות בעבודתו של בני, וניכר שהושקע זמן רב בהכנתה. הדיון בעקבותיה היה עירני ומעמיק. ולבסוף, דר’ אריק מוס לקח חלק בפנל שעסק בהדרכה של מטפלים, כשכל הפנל שם דגש על עבודה עם טראומה. אריק התחלק עם המאזינים בסיפור אישי הנוגע בכאב עז, והוסיף המשגה חשובה לגבי אינטר-סוביקטיביות וטיפול בטראומה. בפנל השתתף דובר מאירלנד וריכזה אותו מרצה מארה”ב. היה מרשים ונוגע. וכמובן שכל זה אינו אלא רשימה חלקית לשפע שהכנס איפשר.
ניר צור – מנחה קבוצות בבנק לאומי
הכנס מבחינתי החל עוד לפני המועד הרשמי שלו. ההתכתבויות שהחלו לזרום בפורום האינטרנט (הפורום הישראלי להנחיה וטיפול קבוצתי) טרם פתיחתו הביאו אותי להבנה שהכנס הזה מהווה גם מפגש חברתי לקבוצות רבות המייחלות, מצפות ונרגשות לקראת מפגש זה. למרות שהכנס היה גדול מימדים מבחינת כמות המשתתפים והיקף הפעילויות השונות, במקום שררה אווירה ידידותית ומכניסת אורחים למרות שאפשר היה בקלות ל”היבלע” בהמון הרב ולהתבלבל מהשפע הייחודי של הפעילויות שהוצעו עבור המשתתפים. החלטתי להשתתף בקדם-כנס (שנמשך יום וחצי) התבררה בדיעבד כהחלטה נכונה. קדם הקכנס איפשר לי להפשיר, לצאת מההלם הראשוני ולהיכנס לכנס ברגל ימין כאשר אני מוכן ללמידה כבר ביום הראשון. הפעילות שבחרתי לעצמי בקדם הכנס, תיאטרון פלייבק, הייתה מאוד חודרנית בחוויה שלי ואולי הייתי צריך להיכנס לכנס דרך פעילות שתאפשר לי להיחשף אך בצורה הדרגתית ומתונה יותר.
מאחר וזה הכנס הראשון של ה – IAGP שבו אני משתתף ולא כל כך ידעתי כיצד להתמודד עם ההמון וההיצע האדיר של הפעילויות, העדפתי לבחור בקבוצת הבוקר שהינחו הישראליות – תמי אלעד ושלומית גלר. הקבוצה הזו הייתה מאוד משמעותית בשבילי והיוותה עבורי עוגן חזק ויציב בימים שבהם הפלגתי באוקיאנוס של הקונגרס.
גולת הכותרת והפעילות המשמעותית ביותר שלי בכנס הייתה הקבוצה הגדולה של ה – Group Analysis. אומנם זו לא הפעם הראשונה שבה אני משתתף בקבוצה גדולה אך זו הפעם הראשונה שהתאהבתי במה שמתחולל בקבוצה כזאת. הוקסמתי מכך שלמרות שהקבוצה הגדולה ברומא הגיעה לנקודות משבר לא פשוטות, אנשים לא ויתרו על הקשר, לא עזבו את הקבוצה, וניסו שוב ושוב למצוא את הדרכים להתחבר לאחרים ולמצוא משמעות בקבוצה עבור עצמם.
אני מאחל לקהילת המנחים והמטפלים הקבוצתיים בישראל שתצלח במציאת הדרך להשתתף בכנס הבא של IAGP שיתקיים בקרטחנה, קולומביה, 2012.

חיים וינברג
haimw@group-psychotherapy.com

מוסדות כמו עבדות וזנות קיימים כבר אלפי שנים, והם טבועים בתרבות עד שהפכו להיות בלתי נראים לכאורה. עם זאת, לרוב האנשים אין מושג מה באמת מתרחש בעולם הזנות, או נכון יותר, בגהינום הזנות. כשריד מתקופות חשוכות שבהן היו הנשים רכושם של הגברים, הצליחה הזנות לשרוד והיא משגשגת גם בעולם המודרני המתקדם. לא במחשכים ולא בארצות נחשלות – דווקא בארצות שרואות עצמן כחוד החנית של הקידמה וההגנה על זכויות האדם וכבוד האדם, עולה תופעת הזנות ופורחת.

ספרה של ענת גור הוא פרי עבודה טיפולית רבת שנים עם נשים שמחלימות מזנות, ומחקר שבו רואיינו ראיונות עומק נשים שעסקו שנים ארוכות בזנות רחוב בישראל. היא כותבת: “היו שניסו להניאני מהכתיבה הנוקבת, הפמיניסטית, ולפעמים בוטה. אך הזנות כותבת את עצמה. מרגע שהעזתי להתחיל לשאול את השאלות – התשובות היו ברורות כמעט מאליהן. סיפורי הנשים והדרך שבה בחרו לנתח ולהבין את הזנות אינם מאפשרים לחמוק מהאמת הכואבת.”

ספר זה הוא אמירה חסרת פשרות וניסיון אמיץ להסיר את צעיפי הטשטוש והרומנטיזציה מעל מה שקורה בזנות, ומעל יחסי גברים ונשים בכלל. הוא קורא לנו להתעורר לפעולה למען גילוי של דרכים חלופיות ביחסי המינים, המבוססות על כבוד הדדי ושוויון, ומדגיש כי חיוני שגברים ונשים כאחד יפעלו כדי ליצור חופש מסוג חדש ואתיקה מינית חדשה, משוחררת מיחסי ניצול.

על המחברת

מוסמכת בעבודה סוציאלית מטעם אוניברסיטת תל אביב, ובוגרת תוכנית הפסיכותרפיה בגישה פסיכואנליטית, אוניברסיטת בר אילן, דוקטורנטית בחוג ללימודי מגדר אוניברסיטת בר אילן. עוסקת שנים רבות בטיפול בנשים במצוקה, מכהנת בתפקיד ראש תחום שיקום אסירות ברשות לשיקום האסיר, ומבעלות מכון “אנימה” לפסיכותרפיה בנשים. עוסקת בהוראה שנים רבות בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ובר אילן, ובבית הספר המרכזי להכשרת עובדי רווחה בנושאים של פסיכולוגיה של האישה ונשים במצוקה.

על הספר

ספר זה, שהינו ראשון ויחיד מסוגו בישראל ובעולם כולו, עוסק במגוון נושאים הקשורים לזנות, ובמיוחד לנשים העוסקות בזנות – מי הן ? כיצד הגיעו לעסוק בזנות ? מה עובר עליהם במהלך העיסוק בזנות. האם הזנות היא בחירה ? ועוד.

זנות היא אולי המושג הבלתי מובן ביותר בתולדות האנושות. כל ילד סבור שהוא מבין את משמעות המילה, ואולם לרוב האנשים אין מושג מה באמת מתרחש בעולם הזנות, או נכון יותר, בגיהינום הזנות. כשריד מתקופות חשוכות שבהן היו הנשים רכושם של גברים, הצליחה הזנות לשרוד ולשגשג בעולם מודרני ומתקדם. לא במחשכים ולא בארצות נחשלות, דווקא בארצות הרואות עצמן כחוד החנית של הקדמה וההגנה על זכויות אדם וכבוד האדם, עולה תופעת הזנות ומשגשגת, ונוטלת את מהות קיומן, את נשמתן ולעתים אף את חייהן של נשים.

הספר יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד

הספר כולל:

חלק ראשון:

• סקירת ספרות עדכנית ומקיפה על טראומת הזנות -
• תיעוד ייחודי של חוויית העיסוק בזנות מנקודת מבטן של הנשים – הספר מתבסס על ראיונות עומק עם נשים שנוצלו בזנות במשך שנים ארוכות, וכיום כבר יצאו ממעגלי הזנות וההתמכרויות. בספר מתואר התהליך של ההתדרדרות שלהן לזנות ומראה כיצד על מנת ליצור מאגר של נשים ונערות שניתן לנצלן בזנות מתקיים תהליך שיטתי של הפקרתן החל מילדותן על ידי בני משפחתן והחברה הרחבה. הספר מוליך את הקוראים למן ילדותן של הנשים, בגרותן, תהליך ההתדרדרות לזנות ועד היחלצותן ושיקומן. נשים אלה עברו תהליך של “טירונות” לקראת העיסוק בזנות כבר בילדותן, דרך התעללות מינית, נפשית ופיסית, שברוב המקרים מלווה בהזנחה קשה והפקרה. הטראומות של הילדות מהוות את ההכשרה הנפשית והפיסית לעיסוק בזנות.
• הספר מביא את סיפוריהן האישיים של שלוש נשים שעסקו בזנות שנים ארוכות, וכיום יצאו מהזנות ונמצאות בתהליכי שיקום, טיפול והחלמה, ומתעד את קולן האותנטי.

חלק שני : עוסק בהיבטים קליניים של העיסוק זנות

• תיעוד וניתוח של טראומת הזנות ושל ההפרעות הנפשיות הקשות שהן תוצאה של ההתעללות בילדות ושל העיסוק בזנות.
• ההפרעות הדיסוציאטיביות הקשות שהן הבסיס ליכולת לעיסוק בזנות.
• טיפול בנשים שעוסקות בזנות: היערכות לטיפול בנשים בזנות על מנת להתגבר על המחסומים הקשים ביציאה מהזנות
• פסיכותרפיה עם נשים שמחלימות מטראומת הזנות, וכולל דוגמאות רבות. (פרק ראשון ויחיד מסוגו בעולם שמתבסס על עבודת מחברת הספר לאורך למעלה מ 25 שנים של עבודה טיפולית פרטנית וקבוצתית עם נשים שמחלימות מטראומת הזנות)

הספר מצטרף לידע הקיים כיום בעולם, אשר קובע כי אין להגדיר את הזנות כבחירה חופשית של הנשים, אלא עלינו להבין את הזנות כאחת הפרקטיקות הקשות ביותר של אלימות ודיכוי המצויות היום בעולם

הספר נכתב על סמך ניסיון מקצועי של למעלה מ 25 שנים של עבודה טיפולית עם נשים שעסקו בזנות, ומתבסס על מחקר איכותני שבדק את חווית העיסוק בזנות בקרב נשים שעסקו שנים רבות בזנות רחוב בישראל.

מעבר לסיפורים האישיים הספר מתאר את אורח החיים בתוך הזנות, ההתמכרות לסמים, האלימות כלפי הנשים בזנות, אמהות במהלך העיסוק בזנות, מערכת היחסים עם הסרסורים, היחס לגברים, החיים לאחר היציאה מהזנות, ועוד.

בספר מרוכזות ההבנות העכשוויות לגבי טראומת הזנות, והדרכים לטפל בנשים שעברו טראומות שכיום ידוע שהן מהקשות ביותר הקיימות כיום בחברה בת זמננו, שמאתגרות את חזית הידע הקיים על טיפול בטראומה.

הספר הינו ספר חובה הן לציבור הרחב והן לאנשי מקצוע המטפלים באנשים שעברו טראומות קשות כמו התעללות מינית בילדות, שבי ודיכוי ממושכים, אנשים שסובלים מהפרעות דיסוציאציה חמורות וכדומה.

עו”ס שעובדות עם אוכלוסיות שנמצאות בסיכון להתדרדרות לזנות: נערות במצוקה, נשים מכורות לסמים, קורבנות התעללות מינית בילדות.

קרימינולגים, סוציולוגיים , משפטנים, אנשי משטרה, קובעי מדיניות, שרים, חברי כנסת.

ספר חובה לסטודנטים במקצועות:

סוציולוגיה, עבודה סוציאלית, קרימינולוגיה, פסיכולוגיה, משפטים, לימודי מגדר, יעוץ חינוכי והוראה, רפואה ועוד

מפרט הנושאים שבהם מטפל הספר

· הנשים והנערות שעוסקות בזנות

מה הביא אותן לעיסוק בזנות ? מה משמעות העיסוק בזנות עבורן ? הקשר ההדוק שבין פגיעות מיניות בילדות להתדרדרות לזנות, ההפקרה ההזנחה וההתעללות שעברו שמהווים את “הטירונות” של העיסוק בזנות

· הדינאמיקה הנפשית שעליה נבנה העיסוק בזנות

· דיסוציאציה בזנות

· הטראומה הנפשית של העיסוק בזנות

· טיפול ושיקום של נשים ונערות שנלכדות בזנות

· פסיכותרפיה עם נשים שנלכדו בזנות

פרק חדשני וראשון מסוגו בעולם שמפרט בהרחבה, כולל דוגמאות, את שלבי הטיפול הנפשי עם נשים שעסקו בזנות. הפרק מתבסס על המודלים של ה”דור השני” בטיפול עם נפגעי טראומות חמורות ומוסיף את הספציפיקציה הייחודית לזנות.

הפרק הוא פריצת דרך בטיפול בנשים שהטראומה מהן הן סובלות מוגדרת כיום בספרות המקצועית כאחת הטראומות הקשות והקיצוניות ביותר, טראומה שמאתגרת את קצה הרצף של ההפרעות הטראומטיות הקיימות, ואת חזית הידע הקיים” (ג’ודית הרמן, 2003).