מאמרים ופרקים מספרים- האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה מאמרים וספרים

אלו פוסטים מארכיון הנושא לא מודע

מן האֵין לאַיִן – בין שומקום לכלמקום – סיפור בלי גבולות: מחשבות על הטיפול באישיות גבולית מנקודת מבטה של פסיכולוגיית העצמי.

( קטעים מתוך הרצאה שניתנה ביום העיון על הפרעות אישיות קשות – של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה).
הפרעת אישיות, התופעה בה אנו עתידים לעסוק היום, היא קטגוריה אבחונית-נוזולוגית, שהפציעה לעולם אי שם באמצע המאה הקודמת. ראשיתה, בעדויות שהולכות ונערמות, בתחילת- אמצע המאה ה-20, המצביעות על קיומם של מטופלים קשים, אשר פונים לעזרה, כשבפיהם תלונות כמו- תחושות ריקנות והעדר שמחה כרוניים, קשיי הסתגלות, היפוכונדריה, בעיות תפקוד – הכוללות התנהגויות פרברטיות, התמכרות, אלימות, ועוד. מעבר לעובדה, שתלונותיהם של מטופלים אלו לא תאמו את הסימפטומטולוגיה הנוירוטית הקלאסית, ניסיונות לפרש את התנהלותם בכלים הטיפוליים המוכרים והמקובלים אז, נענו בתגובות זעם קיצוניות, אקטינג אאוט, וקושי רב לשמור על הסטינג הטיפולי. גם הטרנספרנס שפיתחו מטופלים אלה, דמה יותר במאפייניו לטרנספרנס פסיכוטי, מאשר לנוירוטי. לא ניתן היה אפוא, לסווג אותם לקטגוריה של נוירוטים, אך מאידך, הם גם לא היו פסיכוטים לחלוטין. השאלה שהדהדה בין כותלי חדרי הטיפול, היתה, האם מטופלים אלה הינם ברי טיפול. תגובתם החריגה, והבלתי צפויה לטיפול, חייבה שידוד מערכות, וחשיבה מחדש על מהות הטיפול, ואף מעבר לכך – על מהות האדם.
מתוך הדיון הענף והפורה שאפיין את השיח הפסיכואנליטי של המאה הקודמת, צמח מודל מבני, שמנסחו הברור ביותר היה אוטו קרנברג, אשר סיווג מטופלים לאחת משלוש רמות ארגון אישיותי – רמת הארגון הנוירוטית, הגבולית, והפסיכוטית. החלוקה לרמות הארגון השונות נבחנה על פי מספר פרמטרים : בוחן המציאות, אופי ההגנות, מידת האינטגרציה של הזהות, רמת ההתפתחות של הסופר אגו, והיכולת לווסת דחפים. הקטגוריה שקרנברג כינה – רמת ארגון אישיות גבולית – אופיינה בפנומנולוגיה של תפיסת מציאות לא עקבית, הנעה בין קצוות של שחור ולבן ומושפעת מאד מהשלכות; הגנות פרימיטיביות כמו: אידאליזציה, הזדהות השלכתית, אומניפוטנציה ודה וליואציה; זהות אישית דפוזית, עם מבנה אגו חלש, וקשיים ניכרים בוויסות הדחפים. קרנברג הציע מסגרת-על מושגית, מעין סל שלתוכו קובצו הפרעות אישיות כגון: האישיות הפרנואידית, הסכיזואידית, הנרקיסיסטית, הנמנעת, ועוד.

הרצאה שניתנה ביום העיון “התסביך האדיפאלי: הדרמה וביטוייה בעולם הפנימי, במציאות ובסיטואציה הטיפולית” , מטעם האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, 27/5/07 .
בהרצאה זו ברצוני להתמקד בנסיבות שהתעוררו בהדרכה וגייסו אצלי ואצל מודרכי את ההזדקקות לשימוש בתובנות הקשורות לדרמות האדיפאליות. הצורך להשתמש בתובנות אדיפאליות עלה בטיפול בילדים, בעיקר בתחילת גיל ההתבגרות (אפילו גיל 9), ובאופן מובהק – בטיפול במתבגרים, כדי ללוות באופן הולם את המצוקות והתביעות שאתן התמודדו. בטיפול במבוגרים עלה צורך זה בעקבות חוסר תרגול בהתייחסות לתימות אדיפאליות מצד המטפלים. רלבנטיות הסוגיות האדיפאליות התעוררה, בין השאר, בעקבות הנטייה להימנעות מנושאים מיניים והנטייה לפצל בין מיניות ופריון בדיונים הקליניים הרווחים.
לפיכך אציג בהרצאה זו סוגיות אדיפאליות שהתעוררו בהדרכה על עבודה טיפולית עם 3 מטופלים בגילאים שונים – ילדה, נער וגבר צעיר – ואילו לבטים ופתרונות עלו בהדרכה.
אני מודה לכל אלה שהוסיפו לי ידע ותובנות המשמשים אותי גם בהרצאה זו.

ד”ר ניצה ירום, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, מחברת הספרים בנושאי ההיסטריה והעשייה הפסיכואנליטית: Body, Blood and Sexuality (1992), הגוף מדבר (2001), ההיסטרי שבי, ההיסטרי שבינינו (2003), פסיכואנליזה בנפשנו (2004) Matrix of Hysteria (2005 )

תקציר ההרצאה מהכנס האחרון של IARPP
מאת: יורי סלע
מטפלים ופסיכואנליטיקאים רבים מתמודדים עם שאלת הרלבנטיות של עמדותיהם הרוחניות למעשה הטיפולי. שאלה זאת מתחדדת במיוחד בגישות טיפוליות בהן יש הכרה ביסודות אינטר-סובייקטיביים והתיחסותיים, ולובשת נופך מיוחד סביב תכנים קיומיים בהם השדה הרוחני-פילוסופי הוא מהותי. ההרצאה הנוכחית עוסקת בצורה בה נעשה שימוש בתמות מתוך הבודהיזם והזן בודהיזם במספר טיפולים עם מרכיבים התיחסותיים סביב נושאי טראומה ומוות במציאות הישראלית. בגרסתה העברית היא נקראת : “טראומה ומוות – היבטים התיחסותיים של ישראלי ההולך בדרך”.

תמצית
במהלך הכתיבה שלו שינה פרויד מספר פעמים את מה שהוא החשיב כגרעין המשותף של הנירוזות. בסופו של דבר הוא זיהה אותו כפנטזיה ראשונית, שנוצרה בהקשר למילים ואמירות שיש להן גוון מיני ושהושמעו סביב עריסת התינוק, אך לא הובנו על-ידו בזמנו ועוצבו כפנטזיה. יהיה מה שיהיה המעמד התיאורטי של הרעיון, ברמה הקלינית אין לו יישום של ממש. במאמר זה אני מציע זיהוי שונה לחלוטין לגרעין פתולוגי משותף לכל התסמונות הנפשיות ומניח שהוא חשוב להבנת מה שאנחנו עושים בטיפול בכל הרמות שלו.

הקדמה
מאמר זה הוא עיבוד של קטע מתוך עבודה מקיפה, המציגה גם מיפוי מחודש של המבנה הנפשי- עם ההשלכות הקליניות המתבקשות מכך. העבודה השלמה אמורה להתפרסם כספר במהלך 2010 ויתכן שחלקים ממנה יתפרסמו גם בכתב העת ‘שיחות’. בחרתי לדון כאן, בחלק מההשלכות הקליניות, המתבקשות מהמיפוי החדש. חלק זה משותף לכל הפתולוגיות הנפשיות, מאוטיזם, דרך נוירוזות, הפרעות- אישיות ועד לפסיכוזות.