מאמרים ופרקים מספרים- האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה מאמרים וספרים

אלו פוסטים מארכיון הנושא מאמרים פסיכולוגיה

The pleasures and pains, the gratifications and frustrations of
parenthood are existential components in the adult life of humans. In spite of
the ubiquity of its problems, the psychology of parenthood has not been
studied systematically. Science progresses slowly. Generations of scientists
labor arduously to build the foundation for an insight that a genius
formulated long years before. I refer here to a statement of Darwin: “The
feeling of pleasure from society is probably an extension of the parental or
filial affections, since the social instinct seems to be developed by the young

remaining for a long time with their parents” (p. 6). It is obvious that Darwin, the naturalist, arrived at this insight from innumerable, seemingly unrelated observations.
Today the verity of this generalization appears evident to students of behavior, whether the objects of observation are human, subhuman mammalians, or the lower levels of the evolutionary scale.

התבוננות בתהליך הפסיכולוגי המלווה גבר הממתין ללידת צאצא

 מאת: שוש כרמל, M.S.W
פסיכותרפיסטית

תקציר
המאמר סוקר כמה מן המאפיינים של התהליך הפסיכולוגי שחווים גברים מודרניים, במעבר מיחיד לאב / הורה.
תהליך זה מקדים את ההסתגלות הנפשית הגברית לאחר הולדת התינוק – הוא נבדל ועומד בפני עצמו.

פרק מתוך הספר הרופא החולה ומה שביניהם, הגישה הבינאישית ברפואה. מעוז, רבין, כץ ומטלון, הוצ’ רמות

מהאולטרה-סאונד לגיוס
השפעת הידיעה שבנים במדינת ישראל מתגייסים לצה”ל על העמדה הרגשית, הגלויה והסמויה של ההורים כלפיהם והיחסים הזוגיים
חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה מאת חנה מן-שלוי, הוגש לסנאט האוניברסיטה העברית בשנת תשס”ה, 2005

קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. הוגש לסינט אוניברסיטת חיפה.

עבודה זו נעשתה בהדרכתו של פרופסור שמואל ארליך

פורסם ב: מקבץ-כתב העת הישראלי להנחיה וטיפול קבוצתי”, 15/1, אביב 2010
מאמר זה נכתב מעמדת הנחיה המשלבת בין המודלים והגישות התיאורטיות השונות, כמו גם בין החוויה לבין הידע. עמדה זו מתבססת על
התפיסה הדינאמית – אנליטית ודרכי ההנחיה המקובלות הנובעות ממנה, אבל מתווספת עליה גם ראיה נרטיבית של הקבוצה כ”מספרת סיפור”. סיפור אותו על המנחה לפענח באופן פעיל ובעזרת פענוח זה נוצר בקבוצה מרחב גדול יותר של משחקיות, יצירה והתחדשות, הן עבור המנחה והן עבור המשתתפים.
אפשר לומר שההבדל בין שתי גישות אלה גדול: שפתן שונה, הנחות המוצא ושיטות הטיפול שונות, תפיסת נפש הפרט ומקור בעיותיו שונה ואף נראית הפוכה. אבל חלק מן הרעיונות דומים ומשותפים, במיוחד אלו הנובעים מן הביקורת הפוסט מודרנית: 1. שתיהן מדגישות את היחסים והאינטראקציה עם הסביבה כבסיס להתפתחות, להיווצרות הקושי ולכן גם כבסיס לטיפול ולשינוי. 2. שתי הגישות מבחינות בין המרכיב הגלוי / המודע לבין מרכיבים נסתרים / לא מודעים אצל היחיד. 3. נובע מסעיף קודם, עיקר הטיפול עוסק בהרחבת המודעות/ הזהות על ידי הכרה וקבלה של החלקים שהורחקו ונעדרו ממנה. 4. שתי הגישות מדגישות את חשיבות השפעתם של יחסי הכוח והסמכות.
המאמר מציג בעזרת דוגמאות ראיה קבוצתית משולבת המתבססת על עקרונות שתי הגישות. ראיה זו אומרת כי לכל קבוצה יש גם סיפור, המאפיין אותה וקשור לסביבתה ולנסיבות קיומה. בנוסף לעבודת ההנחיה הרגילה את תהליכי הקבוצה וההתייחסות לתכניה, מוצע כאן למנחה לחפש את הסיפור הייחודי הזה של הקבוצה כדי לאפשר גם לו להתגלות, לקבל הכרה, להתפתח ולהשתנות. העבודה באמצעות הבניית הסיפור הקבוצתי מזמנת לחברי הקבוצה מרחב נוסף של אפשרויות – עשיר, מגוון וגלוי להזדהות, דיאלוג והפנמה. במקרים רבים, איתור הסיפור הקבוצתי ועיבודו מאפשר לקבוצה פתיחת דרכים חדשות להיחלצות ממצבים של תקיעות וחוסר מוצא.

הקדמה
הספר המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה, הוא ספר ‘בלשי’, שעיקרו מעקב עיקש שעורך נער בן 15, כריסטופר, אחר ‘רוצחו’ של כלב, שגווייתו מתגלה לפניו מיד בפתיחת הספר. אך מן ההתחלה ברור שיש בו מישור נוסף, אולי חשוב יותר מן הסיפור הבלשי, והוא – סיפורו האישי של הנער המְסַפֵּר את הסיפור (בגוף ראשון). לכן, מרגע שהתחלתי לקרוא את הספר, התעורר בי ‘החוש הבלשי’ שבי, ולמעשה – הרצון להבין את ‘המקרה המוזר של הנער כריסטופר’, להבין את דמותו, את המתרחש במוחו, את מניעיו ואת תגובותיו.
הדרך שבחרתי לעשות זאת היא דרך עיקוב מפורט אחר הטקסט של הספר, התייחסות למחשבותיו של כריסטופר, לאמירותיו ולתגובותיו, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחוריהן. אף שכל מילה, משפט ופיסקה בספר מרמזים על כיוון אפשרי לפתרון החידה שכותרתה ‘כריסטופר’, נאלצתי להתייחס בקריאה/כתיבה שלי רק ל’מבחר מייצג’ של ציטוטים (שבוודאי אינו מקיף וממצה את הדמות השלמה). סימנתי את הציטוטים במספרים ובכוכבית, ולאחר גמר הקריאה, ניסיתי לאשש את ה’איבחון’ המסתמן של בעייתו של כריסטופר, תוך התייחסות לרשימת תסמינים המופיעים ב-DSM- IV ( Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders).

פרויד והפסיכיאטריה: מחקריו בהיסטריה
מבוא לספר

מאת: ד”ר שאול חיימוביץ
כל הזכויות שמורות להוצאת רסלינג
. הפרק מועלה באתר האיגוד לפסיכותרפיה בהסכמת ההוצאה

ספר זה הוא חלק ממחקר שמטרתו לעמוד על מהות המהפכה המדעית הפרוידיאנית. במחקר זה אני מבטא את תחושתי שמהפכתו המדעית של פרויד לא הובנה כראוי. פרשניו, אף האוהדים והבקיאים ביותר ברזי הגותו, טעו ועדיין טועים בפרשנותם את פרויד מכיוון שהם ניגשים לכתביו דרך תפיסות מסורתיות בכל אחד ואחד מן התחומים הנוגעים להם: פילוסופיה, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה או מתודולוגיה מדעית. בהיסטוריה של המדע אין אח ורע לניסיונות אלו של הפרדיגמות המדעיות הישנות לבלוע את הפרדיגמה החדשה ולהתאימה להן עד כדי מחיקה של כל סימן מהפכני אמיתי. לעתים קרובות מלווים ניסיונות אלו בביקורת על בסיס הפרשנות השגויה המיוחסת לפרויד. הגותו של פרויד היא בגדר הצעה למדע חדש לחקר האדם, מדע המבטל חלק גדול מהמושגים והדיכוטומיות שעל פיהם נהוג להתייחס למציאות האנושית.

מותר ואסור בעידן הדיגיטלי
הקשר הטיפולי בעקבות גוגל, פייסבוק , אימייל ואסאמאסים.
אמירה אור / מכללת סמינר הקיבוצים
הנורמות המקובלות לגבי קשר בין מטפלים ומטופלים מחוץ לשעה הטיפולית נקבעו בראשית המאה העשרים. שינויים טכנולוגיים דרמטיים התרחשו מאז והביאו לשינוי מהותי בהרגלי התקשורת הרווחים . מאמר זה דן בהשפעת השינויים הטכנולוגיים על הקשר הטיפולי לאור שכיחות השימוש בדואר אלקטרוני, מסרונים, רשתות חברתיות וגוגל. המאמר בודק את השפעת התקשורת האלקטרונית והמידע החופשי באינטרנט על חוויית הפרטיות והאנונימיות של מטפלים ועל הקשר עם מטופליהם. כמו כן מועלית הטענה שבמקרים רבים, כמו למשל בטיפול במתבגרים המתמודדים עם חרדה חברתית או בזמן משבר, ההיענות לצורך בתקשורת כתובה באמצעות מסרונים ודואר אלקטרוני מקדמת את הקשר הטיפולי ומאפשרת חיזוק הברית טיפולית.

“לעבוד בתוך חלום”
רונית שי (M.A., הנחית קבוצות בשילוב אומנויות, אונ’ לסלי – בוסטון)*

מעט לפני התחלת הקבוצה אני מספרת לעקיבא, שותפי להנחיית קבוצת ילדים ממשפחות בתהליכי פירוק, שאני מרגישה שאני עובדת בתוך חלום. אני מדברת על זה שחלום הוא לא לינארי כמו שאנחנו מתארים אותו כשאנחנו מתעוררים אלא שקורים בו דברים במקביל, שלפעמים הוא מבהיר ולפעמים מאד מעורפל ושמה שנותן לו משמעות, זה הפירוש ולא הדברים כפשוטם. אני אומרת לו שכשאני זוכרת את התפקיד שלי בתוך החלום של הקבוצה אני יכולה לשאת הרבה יותר את מה שקורה, ובעיקר, אני לא מצפה להצגת תיאטרון מסודרת עם “התחלה, אמצע וסוף” (מפגש 19 מתוך 23 מפגשים).

אני שמחה לקדם את פניכם הבוקר הזה בבואכם להשתתף ביום העיון בנושא “מגמות עכשוויות בטיפול בהפרעות אישיות קשות – בתווך שבין גישות קוגניטיביות-התנהגותיות לבין גישות דינמיות-פסיכואנליטיות”. זאת תחת קורת הגג של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.
אני מברכת ומודה למרצים הנכבדים אשר נענו לפנייתנו ונאותו, לחלוק איתנו את הידע התאורטי והקליני שלהם: לגב’ ענת פרי פיאמנטה, למר עופר פלד, לדר’ יפעת כהן ולדר’ אילן דיאמנט.
אני רואה ביום עיון זה ממש “יום לימודים ארוך”, בו תפרש לפנינו מניפה עם 4 מודלים תיאורטיים, ויישומים טיפוליים בהפרעות אישיות קשות. יום המעניק הזדמנות לטעום ולהתרשם מהמגוון הקיים, מה שיאפשר אולי להתמקד בעתיד בלימוד מעמיק יותר של אחת מן הגישות. יש כאן ביטוי מיטבי לתפקידו של האיגוד לפסיכותרפיה להיות בית לגישות טיפוליות מגוונות.
אף שהמילה “קשות” בכותרת יום העיון היא שם תואר לקטגוריה דיאגנוסטית “הפרעות אישיות”, ולא מתייחסת לחווייה האנושית, בדברי המבוא שלי אני מעוניינת להעלות את השאלה “למי קשה?”
אנסה לטעון כי מעבר לטכניקות השונות, מאחדת את כל הגישות היא ההבנה כי טיפול בהפרעות אישיות מעורר אצל המטפל תגובות לא פשוטות, הקאונטרטרנספרנס הוא טעון ומורכב. או כפי שאומר גבארד (2000),
“patient with borderline personality tend to overwhelm the clinicians that treat them” והוא מעיר כי אנחנו זקוקים ביותר למודלים התיאורטיים, כשאנו נאבקים עם רגשות קאונטרטרנספרנסיאליים אינטנסיביים.
ההערה הזאת של גבארד יכולה לפחות להסביר לנו למה הגענו ליום העיון.
אז מה קורה לנו שם במפגש הטיפולי עם אדם בעל הפרעת אישיות?

ההרצאה סוקרת בתמציתיות את התפתחותן של הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה מתחילת דרכן ועד היום ומציעה כיוונים אפשריים להמשך דרכן.

ההרצאה ניתנה בפאנל בנושא “פורום פתוח על הפסיכותרפיה” בכנס השנתי של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה
שנערך בבמלון “השרון” הרצליה 16.2.05

בהרצאה מועלת הטענה שהפסיכותרפיה והפסיכואנליזה מבורכות בפעילות תיאורטית וקלינית עשירה מאד שמייצרת ידע רב אך עולים ספקות באשר לרלבנטיות של הידע המצטבר לצרכיו של המטופל המודרני. הפרדיגמה הטיפולית הפרוידיאנית שאפה: 1. לחשוף את האמת ולהביאה למודעות של המטופל. חשיפת האמת נעשתה בהקשר רגשי של תהליך ההעברה ודרך התבססות בעיקר על הטכניקה ההרמנויטית שפירשה את התהליכים הלא מודעים. כיום, בעידן הפוסטמודרני המטרה הפוזיטיביסטית של חשיפת האמת אינה נחשבת למטרה טיפולית כיון שהתפיסה של אמת עובדתית הפכה להיות בלתי רלבנטית לטיפול. הטיפול המודרני מנסה לעצב נאראטיב חדש למטופל, מסייע לו לכונן תחושת זהות אינדיבידואלית עשירה ואוטנטית יותר וכן להרחיב את יכולתו ליצור התנסויות שהוא חווה כמשמעותיות ובעלות ערך. 2. הפרדיגמה הפרוידיאנית התבססה על הידע של המטפל שסייע למטופל לפתח תובנות ול”הרפא” מפנטזיות של הילדות, חרדות אירציונליות, וקונפליקטים ליבידינליים לא מודעים. המטופל הפרוידיאני ציפה מהמטפל-הרופא להבריאו בעזרת התבונה, ההבנה וההסתגלות החברתית הנורמטיבית. כיום הסיטואציה הטיפולית האינטרסובייקטיבית מתייחסת לאמת וגם לידע כיחסיים ותלויי-הקשר. המטופל בן ימינו אינו זקוק להבריא ממחלת האי מודעות שלו אלא למשמעות אישית, לאינדיבידואציה ולחויות חיים אוטנטיות. השאיפה להסתגלות חברתית התחלפה בחשש מהתפתחות אישיות נורמטית או עצמי כוזב שמאופיינים בין היתר בהסתגלות-יתר לחברה.
מכאן מוצע שאם הפעולה המתבצעת בקליניקה המודרנית אינה ריפוי, אינה חשיפת האמת, אינה עידוד ההסתגלות לחברה, ואינה מתבססת בעיקר על הידע של המטפל מתבקשת הגדרה מחודשת לפסיכותרפיה ולפסיכואנליזה. בהרצאה מוצע כיוון התפתחות לפסיכואנליזה ולפסיכותרפיה שיגדיר אותן בצורה התואמת את צרכי המטופל המודרני ואת הפרקטיקה המתקיימת בקליניקות של ימינו. הצעה זו משתלבת בהנחות היסוד הקיימות בפסיכואנליזה ובפסיכותרפיה ומאפשרת פתיחות לדיסציפלינות אחרות ולחקירה מדעית שיטתית.