מאמרים ופרקים מספרים- האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה מאמרים וספרים

אלו פוסטים מארכיון הנושא אמהות

אורה זילברשטיין: פסיכולוגית קליני, מתרגמת הספר התינוק ומי-האמבט, מחברת המבוא בעברית, והעורכת המדעית.
ד”ר עמית פכלר: פסיכולוג קליני, עורך-שותף בסדרת פגישות, הוצאת כרמל.

עבודה משותפת עם הורים לילדים בגיל הרך תוך כדי קבלת אבחנה התפתחותית עבור ילדם. המעבר להורות הוא אחת התחנות הנתפסות כציון דרך משמעותי בחייהם של אנשים רבים. ספרות ענפה נכתבה על התמורות החיצוניות והפנימיות הנגזרות ממעבר זה בנפשו ובהתנהלותו של אדם ההופך להורה. פחות נכתב, ועוד פחות מדובר, במעבר להורות “אחרת”, כאשר הולך ומתברר להורה כי הפעוט שלו אינו מגיב ואינו מתקשר כמו רוב הפעוטות, וכי מעתה עוברת ההתפתחות של שניהם, הורה וילד, למסלול אחר, לא מוכר ולא ידוע. בעוד שלמעבר להורות “רגילה” יש נקודת התחלה ברורה יחסית, לפחות ברמת המציאות החיצונית, הרי שלמעבר להורות לילד עם מגבלה תקשורתית ארוכת טווח אין נקודת התחלה שכזו. במקומה מתרחש תהליך ברור הרבה פחות. ביחידה הקלינית-התפתחותית במרכז בייקר אנו פוגשים הורים בעיצומה של התחלה לא ברורה זו, עוד לפני שהתמונה מתבהרת, כאשר הורים צריכים לנוע בין אי הודאות והצפה לבין ההכרח ההורי שאינו מרפה לפעול ולקדם את הילד. בהרצאה זו ארצה לשתף בסוגיות מרכזיות העולות מתוך העבודה המשותפת עם הורים בשלב התחלתי זה ונוגעות להתמודדות ההורית הייחודית שלהם וכן לצרכים הייחודיים שלהם מאיתנו כצוות טיפולי מלווה.

פרק 6 מתוך הספר “מאי-מהות לאימהות“, הוצאת עם עובד, 2005

מאת: ד”ר צבי סגל,
מבוסס על חלק מההרצאה שניתנה בכנס של התכנית לפסיכותרפיה אונ’ ת”א,
בנושא: “העברה ארוטית: פריצת גבול או פריצת דרך“, בהשתתפות פרופ’ גלן גבארד

מהאולטרה-סאונד לגיוס
השפעת הידיעה שבנים במדינת ישראל מתגייסים לצה”ל על העמדה הרגשית, הגלויה והסמויה של ההורים כלפיהם והיחסים הזוגיים
חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה מאת חנה מן-שלוי, הוגש לסנאט האוניברסיטה העברית בשנת תשס”ה, 2005

קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. הוגש לסינט אוניברסיטת חיפה.

עבודה זו נעשתה בהדרכתו של פרופסור שמואל ארליך