מאמרים ופרקים מספרים- האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה מאמרים וספרים

אלו פוסטים מארכיון הנושא התקווה היא חלומם של אנשים ערים

דברי פתיחה – ד”ר רבקה דוידוביץ אפשטין – יו”ר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה

פול ראסל מצטט מטופל שלו שאומר: “אני חייב להמשיך ולעשות זאת, עד שאעשה זאת נכון”. אלא, ש”להמשיך ולעשות זאת” עשוי לפעול כמעגל של חזרה כפייתית שבו האדם מוצא עצמו שוב ושוב בתוך האזורים הכואבים והמייאשים ביותר של חייו, שמהם הוא מנסה ללא הרף להימנע ולהתרחק. כיצד יכולה להיוולד תקווה מתוך מעגל חזרתי מייאש זה? כיצד יכול המטופל להרגיש שהוא אינו רק חי מחדש את אזורי הכאב והאימה שלו, אלא פוגש אותם באופן אחר? ומה הוא צריך מהמטפל שלו לשם כך? ההרצאה תנסה לדון באופן שבו בטיפול הפסיכודינאמי, המבוסס על השקפת עולם התייחסותית/אינטרסובייקטיבית, יכולים המטופל המטפל להגיע יחד לאזורי הנפש הבלתי-נסבלים של המטופל, ולייצר בהם תקווה לתנועה, למפגש אחר, ולשינוי.
ד”ר בועז שלגי, פסיכולוג קליני, ראש התכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת
ת”א ; מרצה בכיר, המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן; עורך, “שיחות – כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה”.

ההרצאה תעסוק באופנים שבהם המגע עם האלביתי – החותר תחת כל הקואורדינאטות המוכרות של המחשבה – צופן את החיוּת הגדולה ביותר ואת התקווה הגדולה ביותר לשינוי. כוחו הדיאלקטי של האלביתי יודגם דרך קריאה מקרוב בסיפור “אהבה” מאת קלריס ליספקטור.
ד”ר דנה אמיר, פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל,
משוררת וחוקרת ספרות, מרצה בכירה באוניברסיטת חיפה וראש מסלול הדוקטורט הבין תחומי בפסיכואנליזה.
מחברת ספרי העיון: “על הליריות של הנפש” ו”תהום שפה” וכן שישה ספרי שירה. זכתה בפרסים רבים על כתיבה
ספרותית וכן בארבעה פרסים בינלאומיים על כתיבה פסיכואנליטית עיונית.

אחד מן המאפיינים של הפילוסופיה המודרנית שהשפעתה רחבת היקף היה הרצון לייצר משמעות בעידן של חוסר משמעות, המוטיבציה להבנות משמעות קיומית של הסובייקט בעידן של ‘מות האלוהים’. כך ביקש שופנהאואר להתגבר על הפסימיזם, ניטשה לעצב את דמות ‘העל אדם’, והיידגר להחריב את אפשרויות ההתהוות. בתוך השיח הזה, הולך ומתבלט שיח אחר – שיש לו חשיבות נפשית ומוסרית, והוא שיח התקווה (אשר לו שותפים בין היתר ארנסט בלוך, הרמן כהן ומרטין בובר). הרצאתי תבקש להתבונן בעין פילוסופית ביסוד הנפשי של התקווה, ולהבין חשיבותו המוסרית, הפוליטית ואולי גם הרוחנית.
פרופ’ חנוך בן פזי, אוניברסיטת בר אילן, ומכללת סמינר הקיבוצים. מחקריו מוקדשים לפילוסופיה
ולמחשבה היהודית של העת החדשה. לאחרונה התפרסם ספרו “ציונות נוסח לוינס: זהות. מוסר ואחריות”

שאלת התקווה הינה מרכזית לקיום הנפשי ומכאן שהיא איננה יכולה להיוותר מחוץ לתחומן של הגויות פסיכותרפויטיות. בהרצאה זו היא תחקר מתוך נקודת המבט של ההגות הקוהוטיאנית.
היינץ קוהוט הציב את הנרקיסיזם כיסוד המניע את האדם אך כאשר עשה זאת הניח במרכז הדברים את פגיעותו של הייצור האנושי. על פי פסיכולוגיית העצמי, האדם יכול לה, לפגיעות זו, כאשר יימצא עבורו מי שנוכח ומשוקע בו אמפתית. תופעת התקווה הינה נגזרת ישירה של נוכחות זו ושיבושיה קשורים להעדרה. בהרצאה זו ייחקרו מצבים אלה, בהתפתחות, בפתולוגיה ובמפגש הטיפולי.
קלאודיה קוגן, פסיכולוגית קלינית-מדריכה, יו”ר האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר
הסובייקטיביות.”תכנית הכשרה תלת – שנתית ללימודי פסיכולוגיית העצמי”, “רוח אדם” תכנית הפסיכואנליטית
– בודהיסטית, “תכנית לפסיכותרפיה בגישה פסיכואנליטית” באוניברסיטת בר-אילן ותוכנית “פסיכולוגיית העצמי
והמעשה הטיפולי” ביחידה ללימודי המשך בביה”ס לרפואה שבאוניברסיטת ת”א.

ההרצאה תתאר את המהלך של התפתחות חווית התקווה בטיפול. תחילת הטיפול לעיתים קרובות מאופיינת בתקווה של המטופל ליחסים עם אובייקט מותאם באופן משלם- אובייקט שמונע חוויות סבל של נפרדות, קינאה, אכזבה, המתנה והבדלים. במהלך הטיפול המטפל מלווה את תהליך האבל של המטופל ומנסה להכיל את האכזבה, העלבון, הכעס והייאוש שלו . התהליך יכול להביא לשינוי באיכות התקווה ולהתפתחות תקווה למפגש ומגע עם הסובייקטיביות של עצמו ושל זולתו.
אודי רוזנטל, פסיכולוג קליני, אנליטיקאי מנחה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו,
מכון מגיד, אוניברסיטת ירושלים.

פרופ’ יולנדה גמפל, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל; המחלקה לפסיכולוגיה,
אוניברסיטת ת”א; פרס היימן Hayman, 2001) ((, סיגורני ) Sigourney, 2006 (, והוקרה על מפעל חיים
מטעם האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, 6102 . מחברת הספר: “ההורים שחיו דרכי”.