השופט בן זונה
קריאה פסיכואנליטית של הסיפור המקראי של יפתח
ספר שופטים, פרקים יא-יב
שרון רוטשילד, 2003 ©

לפחות שני צוהרים קטנים יש אל התת-מודע, על פי פרוייד, ואלו הם החלומות ופליטות הפה. לפיכך עלה בדעתי שסיפורו של יפתח הגלעדי קורא אותנו לקריאה פסיכואנליטית. זהו סיפורו המוזר של אדם שאמו הייתה זונה, שאביו לא רצה בו, סיפור שנגמר בפליטת פה פטאלית שהובילה להרג בתו הבתולה של יפתח. סיפור על שנאת נשים.
הטקסט התנכ”י מתאים מטבעו לקריאה פסיכואנליטית שהרי לא מופיעות מילים מיותרות בקאנון, כמקובל להניח, וכל מילה ומילה נשקלה היטב והינה בעלת משמעות בעיני הסופר הקדום. ועוד מאפיין יש לכתיבה התנכי”ת: הטקסט מרובה פערים שעלינו למלא בעצמנו; חסרות המוטיבציות למעשים והמחשבות שקדמו להם. זהו טקסט ‘פתוח’ שלו כבר 70 פנים. אחד מהם יכול להיות פסיכואנליטי.
סיפורו של יפתח המופיע בספר שופטים, פרק י”א, נפתח באקספוזיציה המכילה את ההיסטוריה האישית של הגיבור יפתח בהיפוך: מן הסוף להתחלה. הוא היה בן של זונה שהפך לגיבור צבאי. כרגיל בטקסט ספרותי, האקספוזיציה מציגה את שורשיו כהסבר לאירועים שיקרו מאוחר יותר בחייו.