אחד מן המאפיינים של הפילוסופיה המודרנית שהשפעתה רחבת היקף היה הרצון לייצר משמעות בעידן של חוסר משמעות, המוטיבציה להבנות משמעות קיומית של הסובייקט בעידן של ‘מות האלוהים’. כך ביקש שופנהאואר להתגבר על הפסימיזם, ניטשה לעצב את דמות ‘העל אדם’, והיידגר להחריב את אפשרויות ההתהוות. בתוך השיח הזה, הולך ומתבלט שיח אחר – שיש לו חשיבות נפשית ומוסרית, והוא שיח התקווה (אשר לו שותפים בין היתר ארנסט בלוך, הרמן כהן ומרטין בובר). הרצאתי תבקש להתבונן בעין פילוסופית ביסוד הנפשי של התקווה, ולהבין חשיבותו המוסרית, הפוליטית ואולי גם הרוחנית.
פרופ’ חנוך בן פזי, אוניברסיטת בר אילן, ומכללת סמינר הקיבוצים. מחקריו מוקדשים לפילוסופיה ולמחשבה היהודית של העת החדשה. לאחרונה התפרסם ספרו “ציונות נוסח לוינס: זהות. מוסר ואחריות.