הרסנות שאינה מכלה והתמודדות עם הרסנות
להרשמה אונליין>>
תקצירים ומרצים
ד"ר אבי ברמן: פגיעה בבוחן המציאות של הזולת כאלימות נפשית: התום המדמם והקשר המשקם
"הקלטתי אותו רק כדי שאדע שאני לא מדמיינת, כדי שאוכל להאמין לעצמי". כך אמרה מטופלת בתחילת התפכחותה מיחסי כוח וניצול בהם הייתה נתונה. הפגיעה בבוחן המציאות עלולה לגרום לנפגעת שלא לסמוך על שיקול דעתה, לבטל תחושות בטן ואינטואיציות, להילכד בטשטוש ההבדלים שבין מציאות חיצונית לבין דמיון, ובין זולת מיטיב למנצל.
בתוך המארג האנושי בו כולנו חיים ישנם גם יחסי כוח גלויים וסמויים. יחסים טובים דיים מאופיינים בהדדיות וב – concern. ביחסים כאלה נשמר בוחן המציאות של כל אחד מן השותפים מתוך התכוונות לאמון ולגדילה משותפת. לעומת זאת, נראה כי קיימות מערכות יחסים מסוכנות בהן אחד הצדדים – מתוך משאלות לסיפוקים יצריים וצרכי שליטה – פוגע ביכולתו של הנפגע להכיר בסכנה ולעמוד מולה. בשיאה הפתולוגי של פוגענות זו, היא מכוונת להביא את הזולת להסכמה לניצולו לרעה לצרכיו של הפוגע. הוא עלול לעשות זאת על ידי הכחשה והפרכה של תפיסת המציאות של הנפגע ועל ידי בידודו, בפיתוי ואיומים, מאנשים אחרים ומנקודות מבטם השונה. בהרצאה אציע כי הפגיעה ביכולת ההתמצאות של האדם להכיר בסכנות מציאותיות ולהבדיל בין דורשי טובתו ורעתו – היא אלימות נפשית.
ההרצאה תדגיש את תרומתה של הפסיכותרפיה לשיקומו של בוחן המציאות דרך עמדתו של המטפל כעד לתפיסת המציאות החיצונית, ולשיקום האמון באפשרות קיומו של זולת מיטיב ומגונן. בחלקה האחרון ארצה להתייחס לשאלה האם תיתכן פגיעה קולקטיבית בבוחן המציאות של חברה או חלקים ממנה. (התשובה היא: כן)
ד״ר מריאנה גייטיני: מחשבות קליניות על תוקפנות ביחסי מטפל מטופל
מהיכן מגיעה התוקפנות? היש תוקפנות ״טובה דיה״ שאיננה הרסנית ומכלה?״, האם עוד מותר לנו בכלל לחשוב על תוקפנות בריאה?
האופן שבו אנו עונים על השאלה ״מהם שורשי התוקפנות״? מהווה את המצפן להתמקמות קלינית אל מול תוקפנות המטופל ביחסים העברתיים והממשיים בחדר.
בעולם החשיבה הפסיכואנליטי התנסחו תשובות רבות לשאלת ״שורשי התוקפנות״; דרך התבוננות בחשיבתם של פרויד וויניקוט ננסה לראות את עושר החשיבה בנושא, וגם את קווי המחלוקת.
לבסוף ״נכנס״ לקליניקה ובעזרת דוגמא אנסח מחשבות על האבחנה החשובה בין תוקפנות הרסנית שיש בה מחיקה של הזולת, לבין תוקפנות בריאה שמלווה באתיקה של הכרה בקיומו של האחר.
יהודית טריאסט: הרסנות מחייה והרסנות מכלה
מחשבות בעקבות וויניקוט וקליין וממשיכיה, על נתיבי ההרסנות והתוקפנות בחיינו המקצועיים ובמציאות העכשווית רווית ההרס והארס.
בדבריו בסימפוזיון הפותח את מקבץ המאמרים על התוקפנות כותב וויניקוט כך: ״הרעיון העיקרי מאחורי מחקר זה על התוקפנות הוא שאם חברה נמצאת בסכנה, אין זה בשל תוקפנותו של האדם, אלא בשל הדחקת תוקפנותם האישית של יחידים״.
בהרצאה אנסה לעמוד על החיבורים בין הרס, בניה ואיון בשדה האישי טיפולי ובתהליכים החברתיים.
ד"ר אפי זיו: אתיקה של פגיעות: מחשבות פסיכואנליטיות על התנגדות בלתי אלימה
ההרצאה עוסקת במחשבות פסיכואנליטיות על התנגדות בלתי אלימה כדרך חיים, אל מול טבעה של המציאות החברתית.
אדון במתח הדיאלקטי הכרוך במפגש בין התנגדות למשאלה לשייכות ואציע שמתח זה מציב מורכבות שמחייבת הרחבה של תפיסת ההתנגדות שלנו.
הרחבת מושג ההתנגדות נשענת על מה שאכנה "אתיקה של פגיעות". זו האחרונה תנוסח כתהליך נפשי מתמשך, שבמהלכו פגיעותנו ופגיעותו של הזולת מרצפים סולידריות ושיתופיות לא רק כתפיסת עולם אלא גם כמיכל פסיכולוגי להרסנות. לבסוף, אשאל כיצד תפיסת ההתנגדות כממד חיוני של חיי הנפש נוכחת ויכולה להתפתח במפגש הטיפולי.
ההרצאה נכתבה לפני ה 7.10. בעקבות המלחמה הוספתי מקטעים, שמטרתם לעגן את ההמשגות שאני מציעה במצב הדברים הנוכחי.
ד"ר גבי מן: קורבנות ומפגעים ביום שאחרי – האם העצמי יכול לשחרר עצמו מהטראומה?
ההרצאה תתאר קבוצה של אנליטיקאים ישראליים וגרמנים, אשר במהלך ארבע עשרה מפגשים שנתיים בחנו את ההיסטוריות האישיות והמקרים האנליטיים שלהם על רקע השואה. הקבוצה החלה עם הפיצול המקובל בין "מבצעי הפשע" לבין "קורבנות". עם הזמן התהליך הקבוצתי הוביל לוויתור על עמדות מקובעות אלה באמצעות ההבנה שהמפגעים יכולים גם להיות קורבנות ולעיתים הקורבנות הופכים למפגעים. בתוך התהליך הקבוצתי נרקם קוד אתי של אחריות להבנת ההתרחשויות, כמו גם זיהוי של מה שלא ניתן להבנה.
חירות העצמי מושגת על ידי הרחבת התודעה, כאשר ההתייחסויות לטראומות העבר נצבעות באור חדש בהקשר רחב יותר. דיון זה מהדהד את ההתרחשויות העכשוויות בחברה הישראלית והאופנים שניתן לראות אותם.
משתתפים (לפי סדר א-ב)
ד"ר אבי ברמן (PhD): פסיכולוג קליני, מדריך, פסיכואנליטיקאי, אנליטיקאי מנחה ואנליטיקאי קבוצתי. חבר במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו ובמכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. יוזם ויו"ר ראשון של המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. ראש התכנית לטיפול קבוצתי בתוכנית לפסיכותרפיה של אוניברסיטת תל אביב. כותב משותף של הספר "קורבניות, נקמה ותרבות הסליחה" (יחד עם מרים ברגר ואיון אורליץ'). עורך משותף של הספר Sibling Relations and the Horizontal Axis in Theory and Practice יחד עם סמדר אשוח.
ד״ר מריאנה גייטיני: פסיכולוגית קלינית מומחית. פסיכואנליטיקאית בחברה הפסיכואנליטית בישראל (IPA), מורה ומדריכה בבתי הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת חיפה.
ד"ר אפי זיו: פסיכואנליטיקאית וחוקרת תרבות. מרצה בחוג ללימודי נשים ומגדר, בבית הספר לפסיכותרפיה ע"ש סקלר באוניברסיטת תל אביב ובמכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו.
בעלת קליניקה פרטית בתל אביב. בכתיבתה היא מתמקמת בצומת שבין השיח הפסיכואנליטי, לימודי טראומה ותיאוריה ביקורתית.
יהודית טריאסט: פסיכולוגית קלינית מדריכה, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, מלמדת ומדריכה במכון הפסיכואנליטי, בבית הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב במסלול קליין וממ״ר ובהלפבא.
ד"ר גבי מן, פסיכולוגית קלינית ,פסיכואנליטיקאית מנחה, ויו"ר לשעבר, מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. חברת סגל ההוראה בתכנית לימודי ההמשך של פסיכולוגיית העצמי והמעשה הטיפולי, ביה"ס לרפואה עש סאקלר אוניברסיטת תל אביב, וכן ברוח אדם, תכנית ההכשרה הפסיכואנליטית-בודהיסטית בלוד. גבי כותבת על נושאים פסיכואנליטיים וחברתיים. ב- 2020 ערכה חוברת בנושא פסיכואנליזה מעבר לכותלי חדר הטיפול בחוברת של ה – Psychoanalytic Inquiry וב- 2022 יצא ספרה מבעד לעיוורון, על הרחבת התודעה בפסיכואנליזה בהוצאת רסלינג .