על תשוקה ואי-נחת: כיצד מזינה הפרקטיקה הטיפולית כתיבה אודותיה ובעקבותיה הרצאה שניתנה במסגרת מפגש בין השורות, מן ה- 7/5/2007,
מטעם האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה. הרצאתי ניתנה בעל-פה. אביא כאן את עיקרי הדברים שנאמרו בה, ואילו הנימה האישית והספונטניות לא הצליחו לדאבוני לחלחל. כפתיחה רציתי להתחלק בשתי הבחנות חשובות שאליהן הגעתי בתהליכי הכתיבה והטיפול:
- על הדיבור ועל הכתיבה – על החשיבות לשמור על הדיבור עם קהל כדיבור ועל הכתיבה ככתיבה
על מנת למנוע את הקנוניזציה של המלה הכתובה בספרות הטיפולית. - מסע אישי כאדם מטפל וכותב – התכתבות בין שפות. כיצד לשמור ששפת הכתיבה לא תשתלט
על הטיפול וכיצד מפרה שפת הכתיבה את הטיפול. פרויד (1905), בתאור המקרה
של דורה, פורש כמה מן הלבטים בנושא. הפתרון – לקיים דיאלוג פתוח, לא לחיות חיים סודיים בין שני התחומים ובכלל. הקו המנחה בהרצאתי הוא הצגת מקורות התשוקה מחד ואי הנחת מאידך שהנחו את כתיבת שלושת ספרי: ספרי הראשון הוא Body, Blood and Sexuality (Peter Lang, 1992) שהתפרסם בעברית בשם ‘הגוף מדבר‘ (הוצאת דביר, 2001).
ההשראה לספר זה צמחה כאשר ב- 1986 קראתי בספר בשם In Dora’s Case (שערכו Bernheimer & (Kahane על חלופת מכתבים בין פרויד לידידו הרופא פליס. במכתביהם דנו פרויד ופליס בדמיון בין הוידויים של הנשים שהואשמו בכישוף אשר הושמעו באוזני הכמרים החוקרים של האינקוויזיציה בימי הביניים לבין החומרים שעלו על ידי המטופלות ההיסטריות בטיפול הפסיכואנליטי.