‫אנחנו רוצים לדון היום בהיבטים השונים של הרוע וההרסנות האנושית‪ ,‬אשר חלקם משולבים‬ ‫ולפותים זה בזה ‪ -‬ההיבט האישי‪ -‬אישיותי‪ ,‬ההיבט החברתי‪ ,‬וגם היבטים פילוסופים‬ ‫ומיתולוגיים‪ ,‬ככל שהזמן יאפשר לנו‪ .‬ננסה לעשות הכרה עם המיפלצות ‪ -‬אלו שסביבנו‪ ,‬ואלו‬ ‫אשר נמצאות בתוכנו‪.‬‬
‫כשאנו חושבים על קבוצת טרוריסטים החוטפים ‪ 4‬מטוסים מלאי נוסעים ומרסקים אותם ואת‬ ‫עצמם באופן מתוכנן ומודע לתוך בניין רב קומות‪ ,‬מתוך אידיאולוגיה מיפלצתית – אנו עומדים‬ ‫המומים‪ ,‬ללא הסבר מתקבל על הדעת‪ .‬קל לנו יותר לראות בזה משהו לא אנושי‪ ,‬דימוני‪ ,‬זר לנו‪,‬‬ ‫זה שייך להם‪ ,‬לרעים‪ ,‬חלק מ"ציר הרשע"‪.‬‬
‫כשצעיר מרסס במקלע אוטומטי ילדי בית ספר או סטודנטים באוניברסיטה בהתקף של זעם‬ ‫רצחני‪ ,‬אך מתוכנן‪ ,‬אנו מתנערים מזה בקלות‪ .‬אנו אומרים – הוא מטורף‪, ‬וזה כאילו נותן הסבר‪,‬‬ כאילו משהו השתבש ועוות במוחו‪ ,‬אין כאן אידיאולוגיה אלא שיבוש מערכות‪ .‬זה נורא‪ ,‬אבל זה‬ ‫לא יכול לקרות לי‪ ,‬או לך‪.‬‬
‫כשצעיר פלשתינאי מרסק את עצמו ביחד עם קבוצה של משפחות היושבות במסעדה‪ ,‬באקט‬ ‫מתוכנן‪ ,‬ועם ליווי ותמיכה של קבוצה הרואה בו גיבור ושאהיד – שוב קשה לנו להבין אבל מקל‬ ‫עלינו לשייך אותו לפנאטים המוסלמים המוסתים‪ ,‬שיודעים רק לרצוח‪.‬‬
‫כשרופא יהודי מחסל עשרות מוסלמים לא חמושים בעת תפילה במסגד ‪ -‬יותר קשה לנו‪ .‬אנו‬ ‫נאבקים בקול שלוחש לנו שהוא אחד משלנו ומרחיקים אותו – פנאט דתי‪, ‬משוגע‪ .‬כשאנו קוראים‬ ‫או רואים בטלביזיה חיילים שלנו‪ ,‬אולי אחד מבני מכרינו‪ ,‬נוהג באכזריות ‪ ,‬בהשפלה‪ ,‬ובחוסר כל‬ ‫אמפתיה כלפי פלשתינאים לא חמושים‪ ,‬ואף נשים וילדים‪ ,‬אנו נכנסים לקונפליקט – מנסים‬ ‫להבין‪ ,‬למצוא אשמים‪ ,‬למצוא הסבר‪ ,‬למצוא הצדקה‪ .‬נוח לאלה מאיתנו היכולים להאמין "הם‬ ‫אשמים" "כל הפלשתינאים רוצים להשמידנו"‪" ,‬אין לנו ברירה אחרת"‪ .‬אבל לרבים מאתנו זה‬ ממשיך להציק‪.‬‬
‫שוב ושוב אנחנו נתקלים בהרס המופנה החוצה ובהרס המופנה פנימה‪.‬‬
‫פציינט מחסל בזעמו את המטפלת הפסיכולוגית שהטיפול שלה לא נראה לו (זה הופיע בעיתונים‬ ‫לאחרונה)‬
‫הורים מתעללים בדרכים אכזריות ואלימות שקשה לנו אפילו לשמוע ולהאמין‪ ,‬בילדיהם הקטנים‬ ‫וחסרי המגן‪.‬‬
‫גבר מעלה באש את אשתו שאהב בהתקף זעם של קינאה רצחנית‪.‬‬

‫כל אלו מקרים שתוארו לאחרונה בתקשורת היומית וצריך רק לפתוח עת העיתון היומי או את‬ ‫הטלביזיה כדי לפגוש עוד ועוד מקרים‪.‬‬ ‫ואנו שואלים את עצמנו – מיהן המפלצות האלה אשר סביבנו? איך ניתן להבין את מניעיהן ואת‬ ‫חוסר המעצורים שלהם‪ .‬איך ניתן אולי למנוע חלק מפירצי ההרס האלו?‬ ‫שטיינר‪ ,‬בספרו של באומן העוסק במשמעויות של השואה כותב על "הרדום " "‪- "The sleeper‬‬ ‫הפוטנציאל הרדום‪ ,‬הקיים בכל אחד מאיתנו לאכזריות‪ .‬על פי תפישתו התנאים להתעוררותו של‬ ‫ה"רדום" מתקיימים כאשר ניתן כוח בלתי מוגבל לאנשים מסויימים על אחרים‪ .‬לפי תפישה זו‬ ‫כמעט כל אחד יכול להפוך לאלים ואכזרי כשהתנאים החברתיים מתאימים‪.‬‬

‫זה מחזיר אותנו כמובן אל פרויד‪ ,‬שהאמין שרק הרעיון של דחף מוות המושך אותנו אל היעדר‬ ‫מוחלט של מתח יכול להסביר את שכיחותם של ההרסנות והתוקפנות בחיי אנוש‪.‬‬ ‫ב"תרבות ללא נחת"‪ ,‬הוא כותב – "אין האדם כלל יצור נוח ושש אלי אהבה‪ ,‬שלכל היותר עשוי‬ ‫להתגונן כאשר תוקפים אותו‪ .‬שיעור עצום של תוקפנות הוא אחת מתכונות ייצרו של האדם‪.‬‬ ‫ומשום כך הזולת הוא לא רק בחזקת עוזר או מושא מין‪ ,‬אלא גם בחזקת מי שמעורר אותו לספק‬ ‫בו את ייצר תוקפנותו‪ ,‬לנצלו‪ ,‬להביא עליו ייסורים‪ ,‬לענותו‪ ,‬להורגו‪ .‬אם הובס אמר "אדם לאדם‬ ‫זאב "– לאחר כל ניסיונות החיים וההיסטוריה‪ ,‬מי עוד יוכל לחלוק על כלל זה?"‬
‫פרויד מציין גם שלמרבה המזל על התוקפנות להתמודד עם "יריבה הנצחי" יצר החיים‪ ,‬הליבידו‪,‬‬ ‫ייצר זה והמיניות בפרט מנטרלים או תוחמים את התוקפנות‪.‬‬ ‫הוא הראה גם שהיצרים‪ ,‬של החיים ושל המוות אינם מופיעים כמעט אף פעם בנפרד‪ ,‬אלא‬ מעורבבים זה עם זה‪ ,‬ואנו רואים מיזוג זה כשאנו חוקרים את החיים הארוטיים‪. ‬למשל בסדיזם‬ ומזוכיזם אנו מוצאים ביטוי של היצר ההרסני כשהוא מורכב בחוזקה עם הארוטיות‪) .‬תרבות ללא‬ ‫נחת עמ' ‪(161 ,164‬‬
‫מעניין לזכור ש פרויד הראה איך הארוטיקה היא אמצעי שבעזרתו התרבות קושרת בין פרטים‬ ‫על אף התנגדותם‪ .‬הציות לחוקי התרבות אשר מגבילים את התוקפנות מונע תחילה לא על ידי‬ ‫פחד אלא על ידי אהבה כלפי אותן דמויות רבות עוצמה ‪ ,‬הראשונות הדורשות מאיתנו ציות‪ .‬ציות‬ ‫זה אינו מבטל את התוקפנות אך מרסן אותה‪ ,‬וגם מפנה אותה כלפי העצמי‪ ,‬בתור קול המצפון‬ ‫שגם הוא יכול להיות אכזרי ונוקשה‪.‬‬
‫סידני בלאט מתאר את אותם פציינטים דיכאוניים רדופי הצורך בשלמות‪ ,‬אשר מדכאים וחונקים‬ ‫את יכולת היצירתיות של עצמם‪ ,‬ובגלל מצפונם התובעני מגיעים אפילו עד כדי התאבדות‪ .‬שום‬ ‫דבר אינו טוב מספיק עבור אל השלמות‪ ,‬ההופך לעריץ הרודף אותנו מבפנים ולעתים אף דורש‬ ‫את מחיר חיינו‪.‬‬
‫בטיפול אנחנו נאבקים לעתים עם הרסנות מוחצת של מטופל הנחוש להרוס את עצמו ו‪-‬או את‬ ‫היקרים לו‪ ,‬ו‪-‬או את המטפל‪.‬‬
‫סוזאן צ'סיי במאמר מרתק הנקרא "מוות אחר הצוהריים" מתארת התאבדות אלימה של‬ ‫מטופלת שלה שיצאה משיחה טיפולית‪ ,‬והתיישבה על הפסים‪ ,‬מביטה פנים אל פנים מול רכבת‬ ‫מהירה המוחצת אותה‪ ,‬וזאת לאחר שנים של טיפול‪ .‬בניסיון להתמודד עם ההשפעה הקשה של‬ ‫אירוע זה עליה כאדם וכמטפלת‪ ,‬צ'סיי מתארת את השנאה העזה‪ ,‬הצורך בנקמנות בדמות של‬ ‫אם ממיתה‪ ,‬התחושה של נזק שאינו ניתן לתיקון‪ ,‬ההתרסה‪ ,‬הצורך להמם‪ ,‬העמדת המטפלת‬ ‫במבחנים בלתי אפשריים‪. ‬לדבריה קורה שמאמצינו להנביט במטופל ניצנים של תקווה‪ ,‬התחלה‬ ‫של חיוב החיים והחיות‪ ,‬מבוטלים אח"כ על ידי גל רגרסיבי הפוגע בנו כבומרנג שהשתגע‪.‬‬ ‫היא קוראת לזה אפילו "ברית עם השטן"‪ ,‬שבה החיות והיצירתיות מוקרבים לפרפקציוניזם‬ ‫מבוצר וקטלני‪.‬‬ ‫לצערנו אנו נאלצים לגלות שהזעם והמדקרות של הפציינט מעוררים גם את‬ ‫הזעם‪ ,‬הקינאה והנקמנות הרדומים שבנו‪ .‬ונדבר על זה הרבה בהמשך היום‪.‬‬
‫כשאנחנו רוצים להילחם ברוע‪ ,‬גם זה בעייתי‪ .‬ביהדות‪ ,‬בנצרות‪ ,‬באיסלאם‪ ,‬כל דת בלשונה‬ ‫ובדרכה ישנו הציווי – "וביערת את הרע מקירבך"‪.‬‬
‫לבער את הרע נתפס כמשימה חיובית – אם נסלק את הרעים – "העשבים השוטים" או "התפוח‬ ‫הרקוב" המאיים להרקיב את כל הארגז‪ ,‬יישארו רק הטובים‪ ,‬או שלפחות נצליח להחזיר את‬ הרעים בתשובה‪.‬‬
‫אך כולנו יודעים לאיזה תעצומות של דיכוי ואכזריות זה יכול להוביל – אם דרך "משמרות‬ ‫הצניעות" של החרדים שלנו‪ ,‬או אלו של משטר המולות של איראן או הטאליבן באפגניסטן‪,‬‬ ‫המובילים לדיכוי האכזרי של נשים ושל כל חשיבה והתנהגות חופשית‪ .‬ואם דרך האינקויזציה‪,‬‬ ‫שרק ניסתה לגרש את השטן מתוך החוטאים‪ ,‬ולהחזיר למוטב את אלו הסרים מדרכו הרחומה‬ ‫של ישו המושיע‪.‬‬
‫וברמה המשפחתית כמה הצדקה נותנים המתעללים בילדיהם למעשיהם כמעשים חינוכיים‪,‬‬ ‫שמטרתם רק להעניש את הבנים הסוררים ולהחזירם אל דרך הישר‪, ‬שהרי" חוסך שבטו שונא‬ בנו"‪.‬‬

‫נחי אלון וחיים עומר בספרם "השטן שבינינו" מציבים זו לעומת זו את ה"ראייה הדימונית" של‬ ‫האדם לעומת "הראייה הטראגית"‪.‬‬
‫הם מבחינים בין מאבקים מהזן ההרסני לבין מאבקים מהזן הבלתי אלים‪ ,‬מאבקים‬ קונסטרוקטיביים‪ .‬מאבק הרסני מבוסס על הנחות של דמוניות‪ ,‬למשל שמקור הסכסוך נעוץ‬ ‫באופן ישיר בתכונות הרשע של היריב‪ .‬היריב מגלם רשע מוחלט‪ ,‬כך שעלינו לגייס את הפחד‬
‫והכאב לשנאה לוחמנית‪ .‬היות והמאבק הוא חיוני הוא מצדיק אמצעים הרסניים וגם נכונות לשאת‬ ‫אבידות קשות‪ .‬כששני הצדדים נוקטים בראייה כזאת‪ ,‬המאבק מסלים ומסלים ויכול להגיע‬ ‫לחורבן נרחב‪.‬‬
‫ברמה הזוגית אנחנו מכירים את זה ממאבקי גירושין‪ ,‬בהם הכול כשר‪ ,‬עד שנשארים רק עיי‬ ‫חרבות וילדים אומללים‪ .‬בספרות אנו זוכרים את מיכאל קולהאס‪ ,‬של פון‪ -‬קלייסט‪ ,‬אשר‬ ‫במלחמתו לתקן את העוול שנעשה לו מגיע גם הוא להרס וחורבן טוטאלי‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫לעומת תפישה זו הראייה הטראגית – שאחד ממקורותיה הוא הבודהיזם‪) .‬אך לא רק‪,‬‬ ‫מניחה שהסבל הוא חלק בלתי נפרד מן החיים‪ ,‬לכן אין מי שנושא באשמה בלעדית לקיומו‬ ‫בחיינו)‪ .‬גישה זו אינה באה לבער את הרע באחר‪ ,‬אלא שואפת לראות את הזולת‪ ,‬גם האוייב‪,‬‬
‫כבן אנוש הדומה לנו ביסודו‪.‬‬
‫הם מציעים דרך של התנגדות בלתי אלימה‪ .‬זו אינה התנגדות פסיבית‪ ,‬אלא תפיסה שונה עם‬ ‫אסטרטגיות מעשיות‪ ,‬ויש לה כוח רב‪ .‬בקיצור ופישוט רב של חשיבתם אפשר לומר שגישה זו‬ ‫אינה מניחה שאנחנו הטובים והם הרעים‪ .‬אלא שבכל צד יש הן קולות חיוביים והן קולות‬ ‫שליליים‪ .‬עלינו לתת כוח ולחזק את הקולות הבלתי אלימים‪ ,.‬ועלינו לחפש באמפתיה את הצד‬ ‫האנושי‪ ,‬הלא מושלם‪ ,‬הפגיע המסתתר מאחורי הגילויים החיצוניים של רוע‪ .‬רעיונות אלו‬ ‫רלוונטיים בסכסוכים בין עמים‪ ,‬אך הם רלבנטיים מאד ליחסים קרובים‪ ,‬שבהם ממשיכים רגשות‬ חיוביים להתקיים למרות המאבק‪ ,‬והם מסמנים לנו דרכים לעבוד בטיפול עם זוגות ומשפחות‬ ‫הנתונים במאבק‪.‬‬
‫במשך היום הזה שלפנינו ניכנס למסע דרך העוצמה המצמיתה של האלימות וההרס‪ ,‬נראה‬ ‫איך פנטזיות של גאולה אשר ניזונות ומתודלקות על ידי אמונה עיוורת ועל ידי בטחון מוחלט‬ ‫בצדקת הדרך מיתרגמות לעתים לאלימות מהממת‪ ,‬ומוצאות הצדקה בהיגיון המטורף של עצמן‪.‬‬

‫וננסה לחפש הבנה‪ ,‬שביבים של תקווה‪ ,‬רעיונות ודרכים להידברות ואולי למאבק‬ ‫קונסטרוקטיבי‪ ,‬בלתי אלים‪.‬‬
‫האם נצא עם תשובות שיעזרו לנו להבין‪ ,‬אולי לעצור‪ ,‬אולי למנוע את ההפעלה של הרוע בתוכנו‬ ומסביבנו? אולי‪.‬‬
‫לפחות יהיה לנו חומר למחשבה וחומר להתלבטויות‪ ,‬כבני אדם‪ ,‬כאזרחי מדינתנו‪ ,‬כבני זוג‪,‬‬ ‫כמטפלים‪.‬‬

‫אני מעבירה את המיקרופון ל ציפי רולניק‪ ,‬אשר תציג את הקבוצה הראשונה של המרצים‪,‬‬ ‫שאחרי ‪ 3‬ההרצאות שלהם יהיה זמן מסויים לדיון עם הקהל‪.‬‬