‫הרצאה ביום עיון בנושא "להיות מטפל ‪ -‬צמיחה והתהוות" על סוגיות בהתהוותו‬ ‫ובהתפתחותו של המטפל‪.‬‬
‫‪ 11‬בנובמבר ‪2008‬‬
‫הדרכה פסיכודינמית‪ :‬צמצום או העצמת מודרכים‬

‫פרופ' חנוך ירושלמי‬


אנשי מקצוע חדשים בתחום בריאות הנפש המבקשים להתמחות בגישה הפסיכודינמית‬ ‫מזמנים לעצמם דרך ארוכה ביותר‪ ,‬שבה יתפשו במידה רבה על ידי אחרים ועל ידי עצמם‬ ‫כמשוללי ידע מספיק‪ ,‬הבנה ויכולת טיפולית אמיתית‪ .‬אנשי מקצוע בכירים וותיקים יצפו‬ ‫מהם להמתין זמן רב בטרם יוכלו להשמיע את קולם (במובן מטאפורי) בבמות ציבוריות‬ ‫ומקצועיות‪ ,‬ואף הם יאמצו ציפיות אלה מעצמם‪ .‬אני מבקש בהרצאה זו לבחון את השאלה‬ ‫כיצד נוצרת מערכת ציפיות כזו לגבי מיומנויותיהם ויכולותיהם של אלה החדשים יחסית‬ בתחום הטיפול הפסיכו דינמי‪.‬‬

אחד המקורות הטבעיים לחיפוש אחר סיבות אלו מצוי במערכת הערכים הגלויה והסמויה‬ ‫המקובלת על ידי מטפלים פסיכודינמיים לגבי טיפול ולגבי מהות הקשר בין מטופלים‬ ‫ומטפלים‪ .‬קיימת‪ ,‬כך אסביר ואנסה להמחיש מערכת סמויה וסבוכה של לחצים ושכנועים‬ ‫הנובעת מתוך ערכי העבודה הטיפולית הפסיכודינמית‪ ,‬והמשפיעה על מבנה הצפיות של‬ אנשי מקצוע צעירים ועל הציפיות מהם‪ .‬מערכת זו מחזקת את האמונה בדבר ערכו העצום‬ ‫של ידע בתחום‪ ,‬ידע הדורש שנים רבות וארוכות לרוכשו ושל חשיבות התמשכותו של‬ ‫תהליך הלמידה בתחום‪.‬‬

‫עמדות תיאורטיות וערכים אלו הנתפשים כקווים מנחים בתחום העבודה הטיפולית‬ ‫הדינמית והמועתקים אל מישור ההדרכה‪ ,‬מופנמים באמצעות השפה המקצועית הקלינית‪.‬‬ ‫שפה זו בה עושים שימוש אנשי המקצוע כוללת מערכת של סמלים‪ ,‬משמעויות‪ ,‬ערכים‬ ‫ותובנות‪ .‬אנשי המקצוע המושפעים מהגישה הפסיכואנליטית משתמשים בה בעבודתם‬ ‫היומיומית כדי לנתח‪ ,‬להבין ולקרוא מצבים פסיכולוגיים אישיים ובין‪-‬אישיים קליניים‪,‬‬ ‫נורמליים‪ ,‬התפתחותיים ואחרים‪ .‬היא כוללת אמונות הנוגעות לתהליכי גדילה ותפקודים‬ ‫פסיכולוגיים אישיים וחברתיים תקינים ובלתי תקינים‪ .‬שפה מקצועית זו מונחלת על ידי‬ ‫מטפלים הנתפשים כבעלי סמכות אקדמית או מקצועית למודרכיהם וגורמת לכך שרבים‬ ‫מהם מוכנים לקבל על עצמם עמדת מתחילים ו"טירונים" זמן רב‪ ,‬ולוותר בכך על דרישות‬ ‫וזכויות רבות‪.‬‬

‫אתחיל בניתוח מרכיבים שונים של שפה מקצועית ואראה שבאמצעותה מועברת מערכת‬ ‫של שכנועים ולחצים אל אנשי המקצוע הצעירים בגישה הפסיכודינמית ובגישות אחרות‬ ‫המושפעות ממנה‪ .‬אין צורך להרחיב בהסבר עד כמה הדבר פועל לטובת הוותיקים ואלה‬ ‫המקיימים את הממסד המקצועי‪ ,‬מאחר ובסדר הקיים ברור שהצעירים במקצוע אינם בעלי‬ ‫כוח ממשי‪.‬‬

‫יובאו להלן מסרים המשודרים על ידי אנשי מקצוע בכירים למודרכיהם באמצעות השפה‬ הקלינית והמושתתים על עקרונות התיאוריה הפסיכואנליטית‪.‬‬

המסרים‬
‫א‪ .‬הטיפול הפסיכודינמי הוא תהליך התומך בהתפתחות אישית‪ :‬הדרגתי‪ ,‬בעל קצב‬ ‫משלו ודורש זמן מספיק להבשלתו‬

‫התיאוריה הפסיכואנליטית עברה להדגיש יותר ויותר מקורות קדומים בחיי האדם כבסיס‬ ‫לאתיולוגיה של ההפרעות הנפשיות‪ .‬הדרמה האדיפלית נתפשת יותר ויותר כאירוע מאוחר‬ ‫יחסית המושתת על דרמות מוקדמות‪ ,‬ואלה מקבעות את יחסי האובייקט של הילד הגדל‪.‬‬ ‫תקלות בהיענות הסביבה לצרכי הילד הרך‪ ,‬חסכים ראשוניים בהספקת ההזנה הרגשית‬ ‫וטראומות נפשיות המופיעות בראשית החיים מקובלים היום כגורמים שיוצרים‬ ‫פסיכופתולוגיה‪ ,‬עם השתרשות ופיתוח גישותיהם של קליין‪, ‬וויניקוט‪ ,‬קרנברג וקוהוט‪.‬‬ עידוד הנוסטלגיה בטיפול לאובייקטים המוקדמים של הילדות מעורר תלות גדולה במושא‬ ‫ההעברה‪ :‬המטפל‪ ,‬ותורמים להארכה עצומה של משך הטיפול האנליטי‪ ,‬שאנו עדים לה‬ ‫כיום‪.‬‬

בצד אמונות אלו בדבר האתיולוגיה המוקדמת‪ ,‬נטען גם שבגלל ראשוניותן של הבעיות‬ ‫והטבעת השפעותיהן הרי שפתרונן גם הוא תהליך הצורך זמן רב‪ .‬פתרונן דורש חזרה‪,‬‬ ‫רגרסיה לאותה נקודה התפתחותית בה חל השיבוש‪ ,‬בה נעקפו תקלות מוקדמות ונבנתה‬ ‫אישיות בוסרית‪ .‬יש לחזור אל נקודת ההתפתחות הבעייתית בתוך יחסי ההעברה‪-‬העברת‪-‬‬ הנגד‪ ,‬כך נטען‪ ,‬על מנת ליצור חוויה התפתחותית שונה‪ ,‬המאפשרת גדילה מתקנת של‬ המטופל‪ .‬יש לחוות שוב ושוב חוויות מסוימות על מנת ליצור עקבות זכרון פנימיים כאלה‬ ‫שישרשו את עקבות הזכרון הבעייתיים ויחליפו תבניות נפשיות ישנות‪ .‬כל זה דורש כמובן‬ ‫זמן מספיק ומתאים‪ ,‬אין לזרז את התהליכים העמוקים והמבניים‪" .‬למה שלקח זמן רב‬ ‫להשתרש ולהפוך לחלק ממבנה האישיות‪ ,‬לוקח זמן רב להשתנות" נטען על ידי חסידי‬ ‫גישה פסיכואנליטית‪.‬‬

‫ב‪ .‬העתקת הדגם של הורה‪-‬ילד ליחסי מטפל‪-‬מטופל‬

‫מטאפורה מקובלת בגישה הפסיכואנליטית ליחסי מטפל ומטופל היא זו של יחסי הורה ילד‪.‬‬ ‫המטפל הפסיכודינמי נתפש כהורה מיטיב ה"מגדל" את מטופלו דרך שלבי התפתחות‬ שונים‪ ,‬להשגת חיי נפש וקשרים בוגרים יותר וריאליסטיים יותר‪ .‬האחריות לגורל‬ המטופל‪ ,‬התוויית הדרך עבורו והעמדה הסמכותית כלפיו נגזרים מתוך תפישה שישנו‬ שיחזור של יחסי הורה‪-‬ילד בתוך היחסים הטיפוליים‪ .‬נראה שעקרון טיפולי פסיכודינמי זה‬ הוא כה מקובל עד שכמעט קשה לראות אותו בעין בוחנת וביקורתית‪ .‬אף על פי כן ברור‬ ‫שעקרון זה תופס מקום חשוב בשמירת המטופל כקטן או "צעיר" זמן רב‪.‬‬
‫חשוב לומר‪ ,‬זו לא האפשרות היחידה לראות את מהות יחסי המטפל והמטופל‪ .‬ניתן‬ ‫לקחת מטפורות אחרות מהחיים כדי לצייר את היחסים הטיפוליים ולאו דווקא אלה של‬ ‫יחסי הורה ילד‪ .‬ניתן לשאול את הדימוי של אח בוגר או של שני בני זוג ה"מגדלים" האחד‬ ‫את השני‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬המטאפורה של יחסי הורה‪-‬ילד מקובעת ביותר בתחום הטיפול‬ ‫הדינמי ותורמת במידה רבה להנצחת החוויה של מטופלים כקטנים‪ ,‬כחלשים וכזקוקים‬ ‫להגנה‪ ,‬אף שהם יכולים להיות אנשים בעלי יכולת רבה ביותר‪.‬‬

‫ג‪ .‬הדגשת ההזדהות כגורם לעיצוב אישיותו של המטופל‬

‫גישות פסיכואנליטיות מסבירות שאחד ממרכיבי ההתפתחות והגדילה המנטלית הוא‬ ‫ההזדהות עם דמויות הוריות‪ ,‬או כאלה המייצגות סמכות הורית‪ .‬ההזדהות כוללת הפנמה‬ ‫של עמדות‪ ,‬ערכים‪ ,‬צורות התייחסות ותפקוד נפשי וחברתי‪ .‬דרך הזדהות עם הורים מפנים‬ ‫הילד גם פונקציות הוריות רבות‪ ,‬שהופכות להיות מרכיבים אינטגרליים של אישיותו‪.‬‬ ‫באופן מקביל‪ ,‬כך נטען בתיאוריה הפסיכואנליטית הקלינית‪ ,‬הזדהות מתרחשת גם בטיפול‬ ‫האנליטי כצורך של מטופלים בבניית אישיותם ועיצובה‪ .‬היא תוצאה של תהליך ממושך‬ ‫שבו המטפל נעשה משמעותי יותר ויותר עבור המטופל‪ ,‬ובהדרגה מותקים אליו רגשות‬ ‫וצרכים שהופנו בעבר אל ההורה הקדמון‪.‬‬

‫התפישה שטיפול מחולל גדילה והתפתחות בראש ובראשונה דרך תהליכי הזדהות והפנמה‬ ולאו דווקא דרך תובנות או חוויות חזקות שהסיטואציה הטיפולית מייצרת ומספקת‪ ,‬מחזקת‬ ‫את העמדה שטיפול דורש זמן רב‪ .‬תהליכי אידאליזציה‪ ,‬הזדהות‪ ,‬הפנמה‪ ,‬התנגדות‬ ‫להזדהות‪ ,‬תובנה לגבי ההתנגדות‪ ,‬הזדהות מחודשת ולאחר מכן פרידה מדמויות ההזדהות –‬ ‫כל אלה הם תהליכים ממושכים שהתיאוריה הקלינית מסבירה כי על המטופל לחוות‪ .‬לא‬ ‫ניתן לצפות‪ ,‬אם כך‪ ,‬ל"קיצורי דרך" כאשר מדובר בתהליכים עמוקים‪ ,‬מורכבים ויסודיים‬ כאלה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין המטופל יכול לצפות‪ ,‬לדעת רבים מאנשי המקצוע המאמינים בעקרונות‬ ‫התיאוריה הפסיכואנליטית‪, ‬לקיצור זמן הטיפול‪.‬‬

‫ד‪ .‬תפישת התהליך הטיפולי כמסע במקום התמקדות בהשגת תוצאות‬

‫בקרב קלינאים בעלי אוריינטציה פסיכואנליטית מקובלת תפישת התהליך הטיפולי כמסע‪.‬‬ ‫תאורטיקנים משווים את הדרך בה צועדים מטפל ומטופל ל"תופת" של דנטה‪, ‬כלומר‬ ‫לירידה לשכבות עמוקות ומודחקות יותר של עולם החוויה והזכרון האישי של המטופל‪.‬‬ במסע זה מתגלות פיסות של אמת "ארכיאולוגית" על חייו‪ ,‬קשריו והטראומות שהשפיעו‬ על אישיותו של המטופל‪ .‬כלומר‪ :‬מתגלות עדויות‪ ,‬פיסות של "הוכחות" לאירועי עבר‪,‬‬ שניתן לשחזרו וכך ניתן לספר את סיפורו ה"אמיתי"‪. ‬עוצמת הטיפול האנליטי ככלי‬ לגדילה אישיותית טמונה‪ ,‬כך הם מאמינים‪ ,‬בעצם קיומו של מסע משותף למטפל ולמטופל‪,‬‬ ‫שבמהלכו מתרחשים אירועים המעצבים ומארגנים את החוויה הפנימית ואת חיי הנפש של‬ המטופל‪ .‬המסע המשותף למטפל ולמטופל מיועד לחשל ולעצב את הקשר ביניהם‪ ,‬ולאפשר‬ הבשלה של תהליכי התקרבות ביניהם‪.‬‬

‫ברור שאם דימוי זה של מסע כמטרה בפני עצמה ניצב מול עיני המטפלים‪ ,‬הרי שלא ניתן‬ ‫להעלות על הדעת קיצורי דרך‪ .‬לא יכול להיות ערך רב בקיצור התהליך ובנסיון להגיע‬ ‫מהר יותר אל "קו הסיום"‪ ,‬אל יעדי הטיפול הפסיכואנליטי‪ ,‬שהרי התהליך עצמו הוא‬ ‫במידה רבה המטרה הנשאפת‪ .‬עמדה כזו מכתיבה למטפל יחס סלחני ביותר כלפי הזמן‬ ‫הנוקף‪ ,‬וצורך להשתיק קולות המאיצים בו לקצר את התהליך‪ .‬כלומר‪ :‬בדיוק כפי שלא‬ ‫ניתן להעלות על הדעת לגרום לילד קטן לחוש עצמו ולנהוג כאילו הוא איש מבוגר‪ ,‬אלא‬ ‫לאחר שהתנסה באירועי חיים רבים ומגוונים‪ ,‬כך גם לא ניתן לצפות מהמטופל לקצר את‬ ‫מסעו הטיפולי‪ .‬מערכת אמונות זו יוצרת מציאות טיפולית הנותנת ערך לזמן ולהתנהלות‬ ‫משותפת (ואיטית) של מטפל ומטופל‪.‬‬

‫ה‪ .‬הדגשת ההוויה במקום המעשה‬

‫אחד החידושים התיאורטיים והקליניים החשובים של וויניקוט היה תיאור הסביבה ההורית‬ ‫המגדלת של התינוק וחשיבותה הרבה בקידום ההתפתחות הנפשית‪-‬גופנית שלו‪ .‬היענות‬ ‫חסרת פניות של ההורה המטפל לצרכים הגופניים והרגשיים של ילדו הרך תוארה על ידי‬ ‫וויניקוט ואחרים כמשימה חיונית בדרך להתפתחות תקינה ובריאה של הילד‪ .‬אחד הצרכים‬ ‫החשובים המתוארים ל ידי וויניקוט הוא הצורך להיות לבד (מלווה בנוכחותה השולית של‬ ‫האם)‪ .‬כשמושאר הילד לבדו‪ ,‬בתוך מסגרת מקיפה‪ ,‬בטוחה ומרגיעה הוא יכול לחוש‬ ‫"התפרקות" מיטיבה (‪ , (unintegration‬שבה ניתן לו לחוש את דחפיו ותשוקותיו‬ ‫הכמוסים והעמוקים ביותר‪ ,‬ובכך להתוודע אל ה'עצמי' האמיתי שלו‪ .‬תהליך מיטיב ומגדל‬ זה יתרחש אם תמנע האם מפעולות והתערבויות גופניות או מילוליות‪ ,‬ותמנע מלדרוש‬ פעולות או התייחסות כלפיה מילדה הרך‪ .‬כך יוכל הוא להיות ב"לבד" המיטיב שלו‪:‬‬ ‫כשהיא נוכחת אך לא פעילה‪ ,‬עליה פשוט "להיות" באופו שולי ‪.‬‬

‫לאור תפישה זו של צורכי התינוק השתרשה גם תפישה טיפולית נרחבת הטוענת שיש לא‬ רק לפעול בטיפול כלפי המטופל‪ :‬לשאול אותו‪ ,‬לפרש לו ולעודד אותו‪ ,‬שהרי בטיפול ניתן‬ ‫לכאורה לתקן את פגמי ההתפתחות ההורית‪ .‬על מטפלים מיטיבים פשוט "להיות" עם‬ ‫המטופל‪ ,‬עם כאביו ושמחותיו‪ ,‬והוויה זו היא בעלת כוחות צמיחה אישיותיים‪ .‬אמונות אלו‬ בדבר חשיבות הצורך להיות עם חוויותיו של המטופל ללא פעולה‪ ,‬משמעה לזנוח לפרקי‬ זמן ארוכים לעתים את הפעולה הממשית כדי להשיג מטרות טיפוליות‪ .‬עמדה כזו מסירה‬ ‫כמובן את יסוד הזמן‪ ,‬היקר כלכלית ויקר גם כמשאב חיים מרכזי‪ ,‬משאב שניתן לנצלו‬ ‫לקידום צרכים ואינטרסים אישיים של המטופלים‪ .‬לפיכך‪ ,‬עבודה טיפולית מתוך אימוץ‬ גישות אלו משמעה הארכת הטיפול ככל הנדרש ואימוץ יחס סלחני כלפי התמשכות‬ הטיפול‪.‬‬

‫ו‪ .‬כפייתיות חזרתית והצמדות לאובייקט הרע‬

‫מושג נוסף שתורם לתפישה המחזקת את התמשכות טיפולים פסיכודינמיים הוא‬ ‫ה'כפייתיות החזרתית' (‪ ,(repetition compulsion‬שמשמעו על פי התיאוריה‬
‫הפסיכואנליטית‪ ,‬הוא‪ :‬נטיה אוניברסלית הקיימת בנו לנסות שוב ושוב מה שנכשל בעבר‪.‬‬ ‫מה שמפעיל את האדם לחזרתיות זו הוא הצורך לשחזר חוויות טראומטיות מהעבר כדי‬ לחוותן מחדש‪ ,‬ולחזור בהווה אל הדרכים הישנות להתמודדות עם המצבים טעוני הלחץ‬ ‫האלה‪ .‬דרכים אלה נכשלות חדשות לבקרים‪ .‬באמצעות מושג זה מסבירים‬ ‫פסיכואנליטיקנים את עקשנותם של סימפטומים‪ ,‬ואת עמידותן של אסטרטגיות אישיות‬ ‫בלתי סתגלניות‪ ,‬בפני הכלים הטיפוליים האנליטיים של עימות ופירוש‪.‬‬

מושג אחר בעל השפעה דומה על הצפיה למשך זמן ארוך בטיפול הוא "ההיצמדות‬ ‫לאובייקט הרע" (‪ . (Fairbairn, 1944‬מושג זה מתאר את התפישה התיאורטית‬
‫והקלינית‪ ,‬שבה הילד‪ ,‬ומאוחר יותר המבוגר‪ ,‬נצמד אל ייצוגי האובייקט (דימויי הזולת)‬ ‫הרע מתוך תשוקה אליו ומשאלה שימלא צרכים נפשיים עמוקים‪ .‬הכוונה כאן היא‬ ‫להיאחזות בהפנמות של דימויי אחר מאכזבים ופוגעניים‪ ,‬הנשמרים בתוך המערכת הנפשית‬ ‫ביחד עם הדימויים הטובים‪.‬‬ ‫שני המושגים האמורים תורמים לביסוס הקול הסמכותי ששומעים בתוך עצמם מטפלים כה‬ ‫רבים באוריינטציה פסיכואנליטית‪" :‬יש לחכות‪ ,‬יש להמתין עוד זמן רב עד שיופיעו‬ ‫שינויים 'אמיתיים' במטופל"‪ .‬הם אינם מצפים והם גם אינם מכוונים‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬את‬ ‫עצמם להשיג הישגים טיפוליים ממשיים בזמן קצר יחסית‪.‬‬

‫לסכום‪:‬‬

‫בחנתי כאן כמה סיבות לתפישת מעמדם של מטפלים פסיכודינמיים כחסרי ידע‪ ,‬בשלות‬ ‫מקצועית ויכולת מקצועית מגובשת‪ .‬תפישות אלו אחראיות‪ ,‬כאמור‪ ,‬על הקפאת פערי כוח‬ ‫ושימור הסטטוס של בכירים‪ ,‬ומניעת עצמאותם ועוצמתם של צעירים בתחום‪ .‬מעבר‬ ‫לגרימת תהליך התמחות ארוך ביותר מצב עניינים זה גם אחראי על תופעות שנצפות בשדה‬ ‫המקצועי בהן צעירים במקצוע נמנעים מנקיטת עמדות עצמאיות ומשפיעות‪.‬‬

‫איזור החקירה של מסרים אלה נבחר להיות מרחב המסרים הסמויים הקיימים כלפי‬ ‫מתחילים ומתמחים בתחום הפסיכודינמי‪ ,‬שהיה במשך שנים רבות ואף ממשיך להיות‬ ‫תחום דומיננטי ומשפיע בבריאות הנפש‪ .‬מסרים אלה משמרים את המתמחים בעיני עצמם‬ ‫כילדים רכים‪ ,‬חסרי ידע והבנה עמוקים‪ .‬הם גם מסמנים את מקורות הידע והסמכות למשך‬ ‫שנים ארוכות ומייגעות במדריכיהם ובאנשי המקצוע הוותיקים‪.‬‬

הובאו במאמר כמה אמונות בסיסיות המהוות תשתית למסרים אלה‪ .‬אנשי מקצוע רבים‬ ‫המאמינים בגישה התיאורטית ובפרקטיקה הפסיכודינמית שותפים לאמונות עמוקות אלו‪.‬‬ הן משובצות בתוך המורשת הפסיכואנליטית ומשפיעות על מבנה הצפיות והפנטזיות של‬ ‫מטפלים פסיכודינמיים לגבי התפתחות ומהלך הטיפולים שבאחריותם‪ .‬אמונות אלה עוצבו‬ ‫ונוצקו בעקבות תרומות תיאורטיות ומושגים שהוטבעו על ידי חשובי ההוגים בתחום‬ ‫והוטמעו כעקרונות פעולה ומחשבה פסיכודינמיים‪. ‬עקרונות אלה הוטמעו בצורה כה‬ מוצלחת בתיאוריה הקלינית הפסיכואנליטית עד שהפכו לנכסי צאן ברזל שלה‪ ,‬ולחלק‬ מהשפה של אנשי המקצוע‪.‬‬

ברור שאלה מבין המדריכים המאמינים ופועלים מתוך גישה זו‪ ,‬יישמו עקרונות אלה‬ ‫במידה זו או אחרת גם בעבודתם עם מודרכיהם‪ ,‬מתוך שאיפה לשמש עבורם דגם להזדהות‬ ‫והפנמה‪ .‬עקרונות אלה תורמים לכך שיחסם של מדריכים אל הזמן החולף יהיה יחס סלחני‬ ‫בבסיסו וכן לצמצום דימויים העצמי של מודרכיהם‪ .‬כך קורה שערכים טיפוליים ואמונות‬ ‫לגבי טיפול שהוטבעו על ידי אושיות הפסיכואנליזה כמו וויניקוט ושאומצו על ידי מטפלים‬ ‫שהפכו למדריכים‪ ,‬הועתקו לתחום העבודה המקצועית בהדרכה‪ .‬מדריכים אלה‪ ,‬שהיחס‬ ‫הסלחני לזמן החולף ולדימוי המצומצם של מטופליהם הפך להיות חלק משפתם המקצועית‬ משתדלים להנחיל למודרכיהם ערכים ואמונות אלה‪ ,‬והם גם מתייחסים כך להכשרת‬ ‫מטפלים ולהדרכה בעצמה‪.‬‬

‫כיצד משפיע כל האמור לעיל על דימויים העצמי המקצועי של אנשי המקצוע הצעירים?‬ ברור למדי שאם נמסרים מסרים כאלה מאנשי המקצוע הבכירים‪ ,‬הנתפשים על ידי‬ הצעירים כבעלי סמכות מקצועית‪ ,‬הרי שמסרים אלה הופכים להיות חלק ממערכת‬ ‫האמונות והתפישות העצמיות גם שלהם‪ .‬הם מאמינים שיעבור זמן רב מאד עד שיועבר‬ ‫אליהם ידע מקצועי כזה שיאפשר להם לחוש מטפלים בוגרים‪ ,‬מגובשים ו"אמיתיים"‪ .‬הם‬ ‫מאמינים שדרכם המקצועית צריכה לעבור דרך עוד מבחני קבלה לתוכניות הכשרה‪ ,‬עוד‬ ‫משימות לימודיות אצל מורים ידענים‪ ,‬ועוד הערכות שניתנות על פעלם ועל יכולותיהם‪.‬‬

‫יש לכל אלה השפעה ישירה על המידה בה צעירים במקצוע מרשים לעצמם להיות‬ ביקורתיים כלפי בכירים וכלפי גישות מקצועיות מקובלות‪ .‬בדרך כלל הם אינם פוסחים על‬ ביקורת לחלוטין‪ ,‬אך דואגים בוודאות להסוותה‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬לא אחת הם נמנעים מלהציג‬ עבודות בכנסים או לכתוב מאמרים הכוללים את חוויותיהם מההכשרה בפסיכותרפיה‪ .‬דבר‬ ‫זה מצער במיוחד‪ ,‬מאחר ואם תיאוריות מותקפות ומתערערות יש סיכוי להיווצרות תובנות‬ ‫ומערכות מושגים חדשניות ורעננות‪ .‬אלה יכולים לבוא בעיקר מצד אנשי מקצוע צעירים‬ ‫יחסית‪ ,‬בעלי חוש ביקורת ובעלי תפישות מרדניות לגבי דרכי חשיבה מיושנות‪ .‬אם איננו‬ ‫רוצים לקפוא על השמרים וברצוננו לשמור את תיאוריות לגבי פסיכותרפיה כתחום‬ ‫מתחדש ומתעדכן‪ ,‬עלינו לקרוא לכוחות הרעננים והחדשניים לתרום את תרומתם‪.‬‬

תרומה בעייתית נוספת למצב עניינים זה עלולה להיות העברת מסרים אלה בתהליך מקביל‬ ‫למטופלים ושימור דימויים העצמי כקטנים‪ ,‬חלשים וזקוקים לזמן רב ביותר בטיפול‪ .‬וודאי‬ ‫שישנם מטופלים הזקוקים לזמן טיפול ממשוך ולתמיכה מאסיבית בחייהם‪ ,‬אולם אנו‬ ‫למדים יותר ויותר שישנם מטופלים רבים אחרים שהדבר הנחוץ ביותר עבורם הוא‬ ‫העצמה‪ .‬זה המקרה עם רבים מנפגעי התעללות מינית ואחרת‪ ,‬שהיום אנו מבינים היטב את‬ ‫שיעורם מקרב האוכלוסיה הכללית ומקרב צרכני שירותי בריאות הנפש בפרט‪ .‬אלה ורבים‬ ‫אחרים שסבלו מאינפנטיליזציה בסביבתם ההורית ובמערכת החינוך בה גדלו‪ ,‬זקוקים‬ ‫להעצמה ולחיזוק דימויים העצמי ויכולותיהם‪ .‬כמטפלים דינמיים עלינו להיות במיטבנו‬ ‫בעידן בו כה רבות אפשרויות הטיפול לאנשים הסובלים ממצוקות נפשיות כגון‪ :‬טיפול‬ ‫תרופתי בדכאון וחרדה‪, ‬קואוצ'נג‪ ,‬טיפולים אלטרנטיביים‪ ,‬טיפול בתנועה ועוד‪ .‬עלינו לפתח‬ את התיאוריה הקלינית הפסיכואנליטית כך שתרחיב את פוטנציאל ההשפעה והעזרה שהיא‬ ‫יכולה להושיט לסבל נפשי‪ .‬כמו כן עלינו לנצל את הפוטנציאל הגלום באנשי המקצוע‬ ‫הצעירים‪ ,‬אלה המאיישים את צוותי שירותי בריאות הנפש בתחנות‪ ,‬במרפאות ובבתי‬ ‫חולים‪ ,‬כדי למנף את ההבנות הפסיכודינמיות החשובות כל כך ולישמן בפרקטיקה‪.‬‬

אני מציע ללמוד על ערכה של ביקורת מקצועית וחברתית ועל תרומתה לקידום אינטרסים‬ ‫של ציבור שלם כמו ציבור המטופלים והמטפלים הפסיכודינמיים‪ ,‬דרך בחינת המקרה של‬ ‫ביקורות פמיניסטיות‪ .‬אחת התרומות החברתיות והפילוסופיות החשובות של התנועה‬ ‫הפמיניסטית היא צורת הניתוח הביקורתית בה של תופעות חברתיות ותרבותיות מגוונות‪.‬‬ ‫עיקרה של ביקורת זו הוא הארה של השימוש הסלקטיבי בכוחות חברתיים שונים כדי‬ ‫לפגוע במעמד האשה‪ .‬כך למשל‪ ,‬ניתוחים פמיניסטיים מדוקדקים ומעמיקים מצליחים‬ ‫להמחיש ולהוכיח עד כמה החלטות ממשל בנושאים כלכליים ואחרים‪ ,‬תופעות תרבותיות‬ וחינוכיות ועוד תחומים רבים‪, ‬נושאים בחובם מגמה ברורה ומתמשכת של שימוש לרעה‬ בכוחות כלכליים‪ ,‬פוליטיים וחברתיים שונים כדי לדכא נשים‪ .‬זהו ניתוח של שימוש בלתי‬ מכוון בדרך כלל או סמוי של כוח פוליטי לקדם זכויות ומעמד של גברים הנמצאים בעמדות‬ ‫כוח והשפעה‪ .‬פעמים רבות מחברות הניתוחים הללו אינן מייחסות כוונה מודעת וזדונית‬ ‫של קבוצות בעלות כוח פוליטי וכלכלי לפגוע במעמדן של נשים‪ ,‬אולם הן מוכיחות‬ ‫שמוסכמות חברתיות מסורתיות מנציחות את נחיתותן של נשים בחברה ואלו יקבלו ביטוי‬ ‫בפעולות חברתיות שונות‪ .‬ניתן ללמוד מביקורת פמיניסטית זו מאחר וגם בתחום ההכשרה‬ ‫בבריאות הנפש איש אינו טוען שנעשים דברים מתוך כוונה מודעת להחליש או לפגוע‬ ‫בציבור שלם‪ .‬גם כאן‪ ,‬יחסי הכוח והסמכות הנוקשים‪ ,‬המעוגנים בתיאוריה ובאמונות‬ ‫המקצועיות‪ ,‬יוצרים בצורה סמויה ובלתי מכוונת לעתים קרובות פגיעה בציבור המתמחים‪.‬‬

‫דגם זה שנוצר שנוצרה על ידי התנועה הפמיניסטית כביקורת חברתית‪-‬מקצועית יכולה‬ ‫ללמד אותנו‪ ,‬אנשי בריאות הנפש‪ ,‬שניתן לערער על יחסי כוח וסמכות ולבנות מערכת‬ איזונים צודקת‪ ,‬מותאמת ומקדמת יותר עבור כל המשתתפים במערכת בסופו של דבר‪.‬‬ כיום ברור שביקורות פמיניסטיות הובילו מטפלים רבים למסקנה שחשוב לערער על יחסי‬ הסמכות שהיו קיימים בתפישות הקליניות הדינמיות באופן מסורתי בין מטפל ומטופל‪ .‬הם‬ ‫הבינו שניתן וחשוב לשאוף ליותר הדדיות בין מטפל ומטופל בתוך הקשר הטיפולי‪ ,‬ולא זו‬ ‫בלבד שאין הדבר פוגע באיכות הטיפול אלא הוא מקדמו במידה רבה‪ .‬באופן זה השפיעה‬ ‫התנועה הפמיניסטית רבות על אבות הגישה ההתייחסותית והבין‪-‬סובייקטיבית‬ בפסיכואנליזה שניסחו מחדש את יחסי הסמכות והכוח בין מטפלים ומטופלים בטיפול‬ באוריינטציה פסיכואנליטית‪ .‬גישות עכשוויות אלו לא ממליצות כלל ועיקר על סימטריה‬ בין מטפל ומטופל‪ :‬לא מבחינת האחריות האישית ולא מבחינת ההשפעה האפשרית על‬ האחר‪ ,‬ואף על פי כן הן ממליצות בתוקף על יותר הדדיות ויותר שוויון כמקדמי ההישגים‬ ‫בטיפול‪.‬‬

‫השפעת התנועה הפמיניסטית על תפישת יחסי הכוחות ומהות המפגש הטיפולי האנליטי‪,‬‬ ‫צריכה להקרין גם על המפגש ההדרכתי ועל יחסי הכוחות שבין מדריך למודרך‪ .‬גם כאן‬ ‫נוצרו עקרונות פעולה המושתתים על אמונות וערכים שניתן לשאול לגביהם שאלות‬ ‫ביקורתיות נוקבות‪ .‬הן ביחסי הדרכה והן בתפישות מודרכים את עצמם כאנשי מקצוע‬ ‫מתחילים ראוי שיחול שינוי משמעותי‪ .‬על חלוקת הכוחות הנוכחית להשתנות בעקבות‬ ‫ההתבוננות במסרים הסמויים והגלויים שבמציאות ההכשרה הפסיכודינמית בבריאות‬ ‫הנפש‪ ,‬ובבחינה ביקורתית של אמונות אנשי המקצוע‪ .‬היחס אל הזמן הדרוש להכשרה‬ ‫מעמיקה הוא בין האמונות והמסרים הבעייתיים ביותר‪ ,‬הגורמים לאנשי מקצוע צעירים‬ ‫לחוש קטנים וחסרי הבנה וידע טיפולי משמעותי זמן רב מדי‪.‬‬