‫תקציר‬

ההרצאה סוקרת בתמציתיות את התפתחותן של הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה מתחילת‬ דרכן ועד היום ומציעה כיוונים אפשריים להמשך דרכן ‪.‬בהרצאה מועלת הטענה‬ שהפסיכותרפיה והפסיכואנליזה מבורכות בפעילות תיאורטית וקלינית עשירה מאד‬ שמייצרת ידע רב אך עולים ספקות באשר לרלבנטיות של הידע המצטבר לצרכיו של‬ המטופל המודרני‪ .‬הפרדיגמה הטיפולית הפרוידיאנית שאפה‪. 1 :‬לחשוף את האמת‬ להביאה למודעות של המטופל‪ .‬חשיפת האמת נעשתה בהקשר רגשי של תהליך ההעברה ‫ודרך התבססות בעיקר על הטכניקה ההרמנויטית שפירשה את התהליכים הלא מודעים‪.‬ ‫כיום‪ ,‬בעידן הפוסטמודרני המטרה הפוזיטיביסטית של חשיפת האמת אינה נחשבת למטרה‬
‫טיפולית כיון שהתפיסה של אמת עובדתית הפכה להיות בלתי רלבנטית לטיפול‪ .‬הטיפול ‫המודרני מנסה לעצב נאראטיב חדש למטופל‪ ,‬מסייע לו לכונן תחושת זהות אינדיבידואלית‬ ‫עשירה ואוטנטית יותר וכן להרחיב את יכולתו ליצור התנסויות שהוא חווה כמשמעותיות‬ ‫ובעלות ערך‪ .2 .‬הפרדיגמה הפרוידיאנית התבססה על הידע של המטפל שסייע למטופל‬ ‫לפתח תובנות ול"הרפא" מפנטזיות של הילדות‪ ,‬חרדות אירציונליות‪ ,‬וקונפליקטים‬
‫ליבידינליים לא מודעים‪ .‬המטופל הפרוידיאני ציפה מהמטפל‪-‬הרופא להבריאו בעזרת‬ ‫התבונה‪ ,‬ההבנה וההסתגלות החברתית הנורמטיבית ‪.‬כיום הסיטואציה הטיפולית‬ ‫האינטרסובייקטיבית מתייחסת לאמת וגם לידע כיחסיים ותלויי‪-‬הקשר‪ .‬המטופל בן ימינו‬ ‫אינו זקוק להבריא ממחלת האי מודעות שלו אלא למשמעות אישית‪ ,‬לאינדיבידואציה‬ ‫ולחויות חיים אוטנטיות‪ .‬השאיפה להסתגלות חברתית התחלפה בחשש מהתפתחות אישיות‬ ‫נורמטית או עצמי כוזב שמאופיינים בין היתר בהסתגלות‪-‬יתר לחברה ‪.‬‬

‫מכאן מוצע שאם הפעולה המתבצעת בקליניקה המודרנית אינה ריפוי‪ ,‬אינה חשיפת האמת‪,‬‬ ‫אינה עידוד ההסתגלות לחברה‪ ,‬ואינה מתבססת בעיקר על הידע של המטפל מתבקשת‬ הגדרה מחודשת לפסיכותרפיה ולפסיכואנליזה‪ .‬בהרצאה מוצע כיוון התפתחות‬ ‫לפסיכואנליזה ולפסיכותרפיה שיגדיר אותן בצורה התואמת את צרכי המטופל המודרני‬ ואת הפרקטיקה המתקיימת בקליניקות של ימינו‪ .‬הצעה זו משתלבת בהנחות היסוד‫ הקיימות בפסיכואנליזה ובפסיכותרפיה ומאפשרת פתיחות לדיסציפלינות אחרות ולחקירה‬ מדעית שיטתית ‪.‬‬ ‫גבי שפלר פרופ' לפסיכולוגיה ומנהל מרכז פרויד לפסיכואנליזה טוען שהפסיכותרפיה ‫הפסיכואנליטית כמקצוע‪ ,‬מצויה כיום במצב התפתחות שדומה לזה שבו היו מצויים‬ ‫הרפואה ומדעים נוספים בימי הביניים‪ .‬הטענה היא שכמטפלים אנו יודעים לא מעט‪ ,‬אך יש‬ ‫לנו חסכי ידע גדולים‪ .‬מצד שני אנו מצויים במילניום השלישי‪ .‬כסף‪ ,‬זמן‪ ,‬כוח‪ ,‬מהירות‪,‬‬ ‫התמוססות גבולות‪ ,‬השפעות של המודרניזם והפוסט מודרניזם כל אלה מאפיינים את‬ ‫מציאות חיינו ומכבידים מאוד על השהיה בימי הביניים‪.‬‬

האם זהו המצב של הפסיכותרפיה והפסיכואנליזה ? האמנם אנו סובלים מחוסרי ידע ?‬ ‫מהתבוננות מהירה סביבנו ניתן להבחין שלא רק שאיננו סובלים מחוסרי ידע אלא שאנו‬ נתונים בעידן של התפוצצות ידע בתחומי הפסיכותרפיה והפסיכואנליזה‪ .‬מאות מוחות‬ ‫מבריקים כתבו וכותבים תיאוריות מרתקות על העצמי ‪,‬על יחסי אובייקט‪ ,‬על ההתקשרות‬ ‫וכיו"ב ואלפי אנשי מקצוע ידענים וחכמים מפרשים אותם בדרכים רבות‪.‬‬

‫מהיכן אם כן התחושה של חוסר ידע שמעלה פרופ' שפלר ? יתכן שלמרות שאנו מוצפים‬ בידע איננו בטוחים בקשר למידת הרלבנטיות של ידע זה ביחס למטרות הראשוניות‬ ‫של הטיפול ‪.‬‬

‫ומהן המטרות הראשוניות של הטיפול ?פרויד תיאר מטרות אלה במשפט המפורסם‪":‬היכן‬ ‫שהיה הלא מודע יהיה המודע ‪".‬הפרדיגמה הטיפולית הפרוידיאנית התבססה במידה רבה‬ ‫על הידע של המטפל שסייע למטופל לפתח תובנות ול"הרפא" מפנטזיות של הילדות‪,‬‬ ‫חרדות אירציונליות ‪,‬וקונפליקטים ליבידינליים לא מודעים‪ .‬המטופל הפרוידיאני ציפה‬ ‫מהמטפל‪-‬הרופא להבריאו בעזרת הידע הפסיכואנליטי‪ ,‬ההבנה וההסתגלות החברתית‬ ‫הנורמטיבית‪.‬‬

‫עקרון יסוד שני שעליו התבססה הפסיכואנליזה בתחילת דרכה שהיתה גם היא קשורה‬ לידע הפסיכואנליטי היתה חשיפת האמת והבאתה למודעות של המטופל‪ .‬בחשיפת האמת‬ ‫מדובר באמת העובדתית והמדעית‪ .‬גישתו של פרויד היתה גישה של מדען השואף לגלות‬ ‫את האמת המדעית‪ .‬המטפורות הפרוידיאניות של קרדום החפירות של הארכיאולוג או סכין‬ ‫המנתחים של הכירורג מבטאים צורך זה של חשיפה שפרויד ביטא אותו במשפט קצר‬ ‫אחד‪":‬האמת איננה אלא חזרתו של העבר ‪".‬‬

כיום‪ ,‬הגישות הפוסט‪-‬מודרניסטיות שהן הדומיננטיות בפסיכואנליזה‪ :‬הקונסטרוקטיביזם‪,‬‬ ‫הפרספקטיביזם‪ ,‬הגישה הנאראטיבית והאינטרסובייקטיבית תופסות את הידע‬ ‫הפסיכואנליטי‬

‫כיחסי‪ ,‬סובייקטיבי‪ ,‬משתנה‪ ,‬ותלוי הקשר‪ .‬מיטצ'ל טוען שהמטופל בן ימינו אינו זקוק‬ להבריא ממחלת האי מודעות שלו אלא למשמעות אישית ‪,‬לאינדיבידואציה ולחויות חיים‬ אוטנטיות‪ .‬השאיפה להסתגלות חברתית של העידן הפרוידיאני התחלפה כיום בחשש‬ ‫מהתפתחות אישיות נורמטית או עצמי כוזב שמאופיינים בין היתר בהסתגלות‪-‬יתר לחברה‪.‬‬ נראה אם כן שכיום עלינו לשאול את עצמנו האם הידע הרב שהפנמנו במהלך הכשרתנו‬ ‫הארוכה רלבנטי ביחס לאותן מטרות ראשוניות של המטופל בן זמננו ? האם המסע הארוך ‫של יצירת ההעברה‪ ,‬הפרשנויות הרבות שחלקן רלבנטיות וחלקן לא‪ ,‬שחלקן בעיתוי‬ ‫המתאים וחלקן לא‪ ,‬האם מסע זה מביא בצורה מוצלחת את המטופל אל חוף המבטחים‬ ‫הנכסף ?‬

האם הכלים שרכשנו במשך עשרות שנים של הכשרה ולמידה אינטנסיביות מספקים אותנו‬‫? האם התמורה שביכולתנו להעניק למטופל לאחר שנים אחדות של טיפול היא סבירה‬ ‫ביחס להשקעתו שלו של זמן וממון ? ? האם קיים יחס סביר בין ההכשרה הארוכה ועתירת‬ הידע שבה אנו מכשירים את עצמנו לבין האפקטיביות שלנו כמטפלים סוכני שינוי ? האם‬ יש לנו ביטחון בתקפות של הידע המקצועי שלנו או אולי אנו פשוט שומרים אמונים לידע‬ ‫שרכשנו‪ ,‬מאוהבים בתפיסות ובפרדיגמות הטיפוליות שהפנמנו במהלך השנים הארוכות‬ של עיצובנו המקצועי‪ ,‬ושומרים אמונים למדריכינו‪ ,‬לבתי הספר לפסיכותרפיה או למכונים‬ הפסיכואנליטיים שבהם הוכשרנו ?‬

‫במילים אחרות ופחות דרמטיות‪ :‬האם אנחנו משתמשים בצורה נכונה בידע הרב שאנו‬ ‫רוכשים במהלך חיינו המקצועיים?‬

מיטצ'ל תימצת בעיה זו בשתי שאלות נוקבות‪ :‬למה זקוק המטופל ? ומה יודע‬ האנליטיקאי ? האם הידע של האנליטקאי ניפגש עם הצרכים הראשוניים של‬ ‫המטופל במהלך המיפגש הטיפולי ?‬

‫מצבו של המטפל הפרוידיאני היה די פשוט‪ .‬מטרתו היתה לפתור את הקונפליקטים הלא‬ ‫מודעים של המטופל ולהפוך אותם לתפיסה מודעת רציונלית‪ .‬בדרך זו הוא אפשר למטופל‬ ‫להסתגל טוב יותר לחברה שהולכת ונעשית רציונלית יותר ומתקדמת יותר ככל שהידע‬ ‫והמדע מתפתחים‪ .‬גישה זו התאימה לתפיסה של הפוזיטיביזם הלוגי שהשפיע על החשיבה‬ ‫בתחילת המאה ולתפיסת העולם של פרויד ‪.‬‬

כיום ההסתגלות החברתית כמעט ואינה נתפסת כמטרה טיפולית ‪.‬ויניקוט הזהיר אותנו‬ מהעצמי הכוזב בעל הסתגלות היתר לחברה‪ ,‬ובולאס הוסיף את האישיות הנורמטית‬ ‫כמבטאת פתולוגיה מודרנית של הסתגלות יתר‪ .‬המטפלים המודרניים אינם עוסקים בעיבוד‬ ‫מחודש של פנטזיות או דחפים אינפנטיליים בלתי מודעים אלא מתמקדים בקבלה‪ ,‬הכלה‪,‬‬ ‫שיקוף ואחזקה בכדי להעשיר את העולם הסובייקטיבי של המטופל‪ .‬בדרך זו הם מסייעים‬ ‫בידו ליצור התנסויות חדשות שהוא חווה כאוטנטיות ומייצרות משמעות עשירה יותר ‪.‬‬

אי אפשר לומר שהתיאוריה הפסיכואנליטית לא התעדכנה עם השנים ‪.‬היא עקבה אחרי‬ ‫השינויים החברתיים‪-‬תרבותיים והעלתה לחדר הטיפולים נושאים כמו ‪:‬תפיסת המיגדר‪,‬‬ ‫ישויות פסיכופתולוגיות חדשות‪ ,‬ומטרות טיפול עדכניות‪ .‬גם השפה הטיפולית עברה תהליך‬ של גיבוש‪ :‬בין אם אנחנו פסיכואנליטיקנים או פסיכותרפיסטים יש לנו בד"כ עולם מושגים‬ ‫משותף‪ .‬בין אם נהיה יונגיאנים ‪,‬ביוניאניים‪ ,‬ויניקוטיאניים או קוהוטיאניים נדבר על הכלה‪,‬‬ על החזקה‪, ‬הדחקות,‬ פיצול אנכי‪ ,‬או ארכיטיפים או אולי נשתמש גם במושגים‬ קוגניטיביים‪-‬התנהגותיים כדסנסיטיזציה או הפחתת דיסוננס‪.‬‬

אם ההמשגה הפסיכואנליטית המשיכה להתפתח על פי התפתחות התרבות וצרכי‬ ‫המטופלים היכן מצויה אם כן הבעיה שמיטצ'ל תיאר כמו הקושי שבמיפגש בין הידע‬ ‫של המטפל לבין צרכיו של המטופל ? איפה אם כן ניתן למקם את הבעיה ?

הבעיה אינה מצויה בהמשגה התיאורטית של המטפל המודרני אלא בתפיסת העולם המטה‬ תיאורטית שלו‪ .‬פרויד הצליח ליצור תפיסת עולם מורכבת ופלורליסטית שנעה בין‬ ‫התרבות לבין הטבע‪ ,‬בין המדע האובייקטיבי לבין העולם הסובייקטיבי‪ ,‬בין העולם הסמוי‬ ‫של הבלתי מודע והעולם הגלוי של ההכרה המופשטת והקונספטואלית‪ .‬מעבר לתפיסת‬ העולם הפלורליסטית של פרויד התקיימה אצלו שאיפה של מדען שחותר כל העת לגילוי‬ ‫האמת מתוך גישה שנראתה לו המדעית ביותר האפשרית בזמנו‪ .‬גישה זו התבטאה‬ ‫בדיאלקטיקה בין העולם הסובייקטיבי הבלתי מודע הנחשף בהדרגה בטיפול לבין צרכים‬ ‫בהגשמה של מטרות אובייקטיביות וגילוי האמת היא מתבלטת במכתביו לפליס ידידו‬ ‫ובמאמרו משנת ‪" : 1900‬הפרוייקט לפסיכולוגיה מדעית ‪".‬‬

‫כיום לא קיימת תפיסת עולם פסיכותירפוייטית קונסנסואלית ‪:‬האם פסיכותרפיה היא ריפוי‬ ‫הפרעות נפשיות ? אם כן כיצד נתייחס לדבריו של מיטצ'ל כאילו מטרות הטיפול המודרני‬ ‫הם לסייע למטופל לייצר התנסויות שאותן הוא חווה כמשמעותיות‪ ,‬אוטנטיות ובעלות ערך‬? אם אלה הם מטרות הטיפול המודרני איננו עוסקים בריפוי או באנליזה של הפרעות אלא‬ ‫בתהליך העשרה מסוג אחר שעלינו לתת לו שם מתאים ‪.‬‬

‫אלה הם רק מקצת מהשאלות העולות כאשר אנו מנסים לתת פשר לפעילות המקצועית‬ שלנו שאנו כל כך אוהבים ושהפכנו אותה לחלק מרכזי בחיינו ‪.‬הקושי שלנו לתת תשובות‬ ‫ברורות לאותה פעילות מקצועית גורם גם לירידת קרנו של המקצוע בעיני חלק לא קטן‬ מהציבור הרחב שמתייחס אלינו כאל אנשים שמנסים לשמור על פרנסתם ועל זהותם‬ המקצועית בין הסקילה של הטיפול התרופתי המתפתח לבין הכריבדיס של הטיפולים‬ האלטרנטיביים שמכנים את עצמם פסיכותרפיה הוליסטית או תירפיה גוף נפש וכיו"ב‪.‬‬

‫מה אנחנו עושים בטיפול ? האם אנחנו מטפלים ? האם אנחנו מרפאים ? האם אנחנו סוכני‬ ‫שינוי להרחבת המודעות של המטופל ? לגיבוש העצמי ? להשתחררות מסימפטומים ?‬ ‫לאיכות חיים טובה יותר ? האם הפסיכותרפיה כפופה למחקר מדעי או אולי היא בעיקר‬ ‫אינטואיטיבית?‬

‫נחזור לשאלותיו הבסיסיות של מיטצ'ל‪ :‬למה זקוק המטופל ? תשובתו היא שהמטופל בן‬ ‫ימינו זקוק למשמעות אישית‪ ,‬ולחויות חיים אוטנטיות ומעשירות‪ .‬אם זה המצב הגישה‬ ‫ההרמנויטית שהיא עדיין השלטת בפסיכותרפיה אינה הגישה המתאימה ביותר‪ .‬היא‬ ‫מתאימה לתפיסה הפוזיטיביסטית של פרויד ששואפת לגילוי מתמשך והדרגתי של האמת‬ ‫ולחשיפת הלא מודע ‪.‬‬ ‫לגבי השאלה השניה‪ :‬מה יודע האנליטיקאי ? התשובה היא הרבה פחות ברורה‪. ‬לכאורה‬ המטפל יודע הרבה‪ .‬הוא יודע עקרונות של טיפולים נאראטיביים‪ ,‬הוא יודע תיאוריות‬ ‫שמתבססות על אבות הפסיכואנליזה כפרויד‪ ,‬מלני קליין‪ ,‬ביון ופרנזי‪ .‬הוא מכיר את עיקרי‬ ‫התיאוריות של ממשיכיהם ויניקוט ‪,‬קוהוט‪ ,‬ומכיר במידה זו או אחרת את התיאורטיקנים‬ ‫המודרניים כבולאס‪ ,‬מיטצ'ל ‪,‬בנג'מין‪ ,‬הופמן‪ ,‬ארון וכו‪'.‬‬

אך בעידן הפוסט מודרניסטי ידע תיאורטי זה אינו מספק‪ .‬אם בתקופת פרויד היה הידע בעל‬ חשיבות עליונה בהתאם לגישה הפוזיטיביסטית שהתיימרה לחשוף את האמת‪ ,‬בעידן‬ ‫הנוכחי לידע זה אין סטטוס של אמת מדעית אלא של אמצעי להעשרה של העצמי‪ ,‬להבנייה‬ ‫מחדש של תפיסתנו‪ ,‬ליצירת נאראטיב חדש‪ ,‬או כפי שתיאר מיטצ'ל להרחבה והעמקה של‬ ‫מירקם החוויה ולמציאת משמעות לחיים‪ .‬לכן יתבסס המטפל לא רק על התיאוריות שהוא‬ ‫מכיר אלא גם על הסובייקטיביות שלו ועל נסיון וחוכמת החיים שלו‪ ,‬בכדי לאפשר למטופל‬ ‫להגשים את שאיפותיו ולהשתחרר מקשייו‪.‬‬

אם כן המטפל יודע הרבה אך אין לו בהכרח תפיסת עולם מגובשת ומודעת לאשר הוא‬ ‫יודע‪ ,‬כלומר המטהפסיכולוגיה שלו לקויה בחסר‪ .‬הוא אינו עקבי כמו המטפל בעידן פרויד‬ ‫שניסה לחשוף את האמת ולרפא את המטופל מההתקפים ההיסטריים או מהתסביך האדיפלי‬ ‫שלו אלא הוא הולך לדרך לא נודעת מתבסס על הסובייקטיביות שלו ועל האמונה‬ ‫שהמיפגש הבינסובייקטיבי יביא להעשרת עולמו של המטופל וליצירת משמעות חדשה‬ ‫לחייו‪.‬‬

‫אם זהו המצב באמת מה ההבדל העקרוני בין הפסיכותרפיסט לבין המטפל ההוליסטי‬ ‫שטוען גם הוא שבמיפגש הבינאישי קורה משהו שמביא לתחושה טובה יותר של המטופל‬ ‫וליצירת חוויה חדשה שמעשירה את עולמו?‬

‫הצגתי הרבה סימני שאלה‪ .‬לא אוכל לתת תשובות לשאלות אלה במסגרת זו גם כיון שלא‬ לכל שאלה קיימת תשובה ברורה והן מפאת קוצר הזמן‪ .‬אנסה לתמצת את השאלות‬ ‫ששאלתי בשאלה המרכזית ‪:‬למה זקוקות הפסיכותרפיה והפסיכואנליזה במצבן הנוכחי‬? התיאוריות הרבות בפסיכואנליזה עובדות וזו עובדה אך הן זקוקות למסגרת ברמת המטה‬ תיאוריה שתאחד אותן תחת גג אחד‪ .‬מסגרת מטה תיאורטית כזו תתייחס לא רק למסגרות‬ ‫תיאורטיות פסיכואנליטיות ספציפיות אלא למכלול הקיום האנושי‪ ,‬והיא תאפשר גם‬ ‫להגדיר את מצב הפסיכותרפיה מבחינה מדעית ‪.‬‬

אם פסיכואנליזה אינה מאמינה יותר בחשיפת האמת אלא שואפת ליצור משמעות חדשה‬ בחייו של המטופל ואם התיאוריות המרכזיות‪ :‬תיאורית העצמי ‪,‬תיאורית יחסי האובייקט‬ ‫ותיאורית ההתקשרות מנסות כולן ליצור בעזרת המפגש הטיפולי חוויה של קיום משמעותי‬ אוטנטי‪ ,‬ותחושה של עושר פנימי‪ ,‬אין הגישה ההרמנויטית של חשיפת הלא מודע מספקת‬ ‫את הסחורה‪ .‬גישה מטה תיאורטית שמטרתה ליצור חוויה של קיום משמעותי אוטנטי‬
‫צריכה להיות גישה אקסיסטנציאלית‪-‬הוליסטית שמתייחסת למכלול הקיום האנושי ולא רק‬ ‫לעולמו הפנימי הלא מודע של האדם ‪.‬‬

‫קיים קונסנסוס בנושא שנפש האדם מושפעת מהמקורות הביולוגיים של הקיום האנושי‪.‬‬ ‫מקורות אלה משפיעים מאד על התנהגויותיו הבסיסיות של האדם ובעיקר בתחילת חייו‬ ‫והם בעלי השפעה קרדינלית על עיצובו הסופי של האדם הבוגר ‪.‬הצרכים הראשוניים של‬ האדם כמו הצורך במחסה והצורך להיות מוגן‪ ,‬הצורך בהשתייכות‪ ,‬בהתקשרות‪ ,‬הצורך‬ הטריטוריאלי‪ ,‬הצורך בדומיננטיות ובשליטה הצורך המיני וכיו"ב הם צרכים של‬ האורגניזם האנושי (ושל מינים אחרים) והתפתחו בתהליך אבולוציוני ממושך ‪.‬‬

‫מימד נוסף בקיומו של האדם מתעורר בשלב מאוחר יותר של ילדותו שבו תהליך החיברות‬ ‫והתירבות שלו‪ ,‬ולמידת השפה ודפוסי החשיבה וההתנהגות הרגשית הרווחים בתרבותו‬ ‫מעצבים את אישיותו‪ .‬מימד שלישי בחייו של האדם מתפתח בהמשך חייו ובבגרותו‪ .‬אז‬ ‫שואף האדם להגשים את הצרכים העמוקים של העצמי‪ :‬הצורך בחופש‪ ,‬בביטחון‪,‬‬ ‫בעצמאות‪ ,‬בביטוי עצמי ובהגשמה עצמית‪ .‬בשלב הבגרות המאוחרת מתפתח בעיקר העצמי‬ ‫הבוגר שאינו מסתפק בהגשמת ערכים של עצמאות‪ ,‬חופש‪ ,‬אחריות וכו'‪ .‬קיים בו הצורך‬ לחרוג מעבר לגבולותיו להגשים סמלים שהם טרנסצנדנטיים לעצמי‪ ,‬להשאיר חותם‬ בהיסטוריה ולפרוץ מגבולות העצמי האינדיבידואלי‪ .‬ההסטוריה האנושית היא מונומנט‬ ‫לצרכים אלה של האדם שמתבטאים ביצירות אומנות‪ ,‬למשל בארכיטקטורה‪ ,‬במוסיקה‬ ובספרות‪ ,‬בהקמת אירגונים חברתיים ופוליטיים וביצירה של התרבות האנושית ‪.‬‬

‫מדוע הדחיקה הפסיכואנליזה את תמונת האדם השלם והתמקדה רק בחשיפת הלא‬ ‫מודע?‬

‫לגבי ההיבט הביולוגי של הקיום האנושי היתה עמדת הפסיכואנליזה בראשיתה‬ ‫אמביוולנטית‪ :‬כפי שנראה במאמרו של פרויד משנת ‪ :"1900‬הפרוייקט לפסיכולוגיה‬ ‫מדעית" וכן ממכתביו לידידו פליס ומכתיבתו על תולדות הפסיכואנליזה ניתן להניח‬ ‫שפרויד צפה שהפסיכואנליזה תהיה בעתיד תורה המבוססת על מדע הביולוגיה‪ .‬בנוסף לכך‬ ‫מבחינה היסטורית תחילתה של הפסיכואנליזה היתה במדע הרפואה ובעיקר בפסיכיאטריה‬ ‫ובניאורולוגיה‪ .‬עם השנים הלכה והתרחקה הפסיכואנליזה מהתחום הביולוגי‪ .‬עוד בזמנו‬ ‫של פרויד הפכה הפרקטיקה הפסיכואנליטית למנותקת מהרפואה למרות שהיא שמרה על‬ ‫טרמינולוגיה רפואית‪ .‬במהלך המאה ה‪ 20‬התפתחו הגישות הפוסט‪-‬מודרניסטיות‬
‫הקונסטרוקטיביזם‪ ,‬הפרספקטיביזם ‪,‬הגישה הנאראטיבית והאינטרסובייקטיבית שהרחיקו‬ עוד יותר את הפסיכואנליזה ממדעי הטבע עד שכיום פסיכואנליזה ומדע נשמעים כמעט‬ ‫כאוקסימורון ‪.‬‬

‫כיצד יתכן שמצד אחד התיאוריות הפסיכואנליטיות המרכזיות ‪:‬תיאורית העצמי‪ ,‬תיאורית‬ ‫יחסי האובייקט ותיאורית ההתקשרות רואות את תחילת החיים של האדם כתקופה‬ המעצבת במידה רבה את האדם הבוגר ואינן מתייחסות להיבטים והצרכים הביולוגיים של‬ ‫חייו שהם כל כך דומיננטיים בתחילת החיים ?‬

‫כמובן שהפסיכואנליזה בפרקטיקה עסקה‪ ,‬בעיקר בתחילת דרכה ‪,‬ביצריו ודחפיו של האדם‬ ‫ועל היצר המיני התבססה תחילתה של הפסיכואנליזה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬כאשר אנו רואים את‬ ‫הבסיס הראשוני לקיומו של האדם בעולם כמורכב גם ממימד ביולוגי ועל כך אין עוררין‪,‬‬ עלינו להתייחס למציאות הפיזית של האדם ומהיכן הוא בא‪ .‬הגישה האבולוציונית מאירה‬ ‫לנו ומבהירה לנו טוב יותר מכל גישה אחרת את הבסיס לטבע הביולוגי של האדם‬
‫ולמוטיבציות המניעות אותו‪ .‬מבחינה ביולוגית האבולוציה היא הכח האדיר ביותר המוכר‬ לנו בטבע‪ ,‬ותפיסת האדם הנהוגה בפסיכואנליזה במנותק מהכוחות האבולוציוניים‬ ‫המעצבים אותו היא תוצאה של בילבול בין תפיסת האדם כקונספט מופשט שנהוגה‬ ‫בתיאוריות פסיכואנליטיות לבין המצב הקיומי של האדם כיישות ביולוגית בעלת מאפיינים‬ ‫נפשיים ‪.‬‬

‫אם הפסיכואנליזה לא הטמיעה את המימד הביולוגי של הקיום האנושי התייחסותה למימד‬ ‫הטרנסצנדנטי של הקיום ולמימד החברתי‪-‬תרבותי היתה כמעט פובית‪ .‬מימדים אלה של‬ ‫הקיום האנושי התקשרו למסורת הפילוסופית הארוכה של המערב ששאלה את השאלות‬ הבסיסיות‪ :‬מהו האדם ? האם יש לחייו משמעות ? מהם יחסי הגומלין בינו לבין סביבתו‬ ‫ותרבותו ? השאיפה המדעית של הפסיכואנליזה בתחילת דרכה גרמה לה להתבונן בשאלות‬ ‫אלה מרחוק בכדי ליצור נתק עם המסורת הפילוסופית המערבית ולתת עצמאות‬ ‫לדיסציפלינה החדשה ששרשיה במדע הרפואה והמוקסמת מחקר הכוחות הפנימיים‪,‬‬ ‫המיסתוריים והבלתי מודעים בנפש‪ .‬כל זאת למרות שברור שכל דפוסי החשיבה‪ ,‬והרגש‬ ‫של האדם מוטמעים בשפה ובסמלים התרבותיים המקובלים בחברה ‪.‬נראה שכאן התקיימה‬ ‫אמונה ששפת הלא מודע היא האספרנטו של הנפש – השפה האוניברסלית שממזערת את‬ משקלם של דפוסי החשיבה והרגש וקשרם לחברה ולתרבות ושניתנים לחקירה פילוסופית‬ ‫מסורתית ‪.‬‬

‫כך הפכה הפסיכואנליזה למעין יציר כלאיים של תחום פוסט‪-‬מודרניסטי שמצד אחד אינו‬ מחפש את האמת המדעית או העובדתית שאותה חיפש פרויד אך שמשתמש עדיין בכלים‬ שהציע פרויד של ההרמנויטיקה שמטרתם לחשוף את נפש האדם ולגלות את האמת‪.‬‬ הפסיכואנליזה הפכה לתחום שמתממש במודל הרפואי עם הטרמינולוגיה הרפואית של‬ ‫תירפיה‪ ,‬קליניקה‪ ,‬אטיולוגיה ופסיכופתולוגיה אך אשר אינו מחפש לרפא אלא ליצו‪++‬ר‬ ‫חיים משמעותיים ואוטנטיים יותר‪ .‬הפסיכואנליזה הפכה לתחום שנעשים בו מחקרים‬ ‫מדעיים אך שאינו מגדיר את עצמו כמדע‪ ,‬לתחום שמקיף את כל הקיום האנושי אך‬ ‫שמתבדל ומתכנס בתוך עצמו ואינו שואב ידע או יוצר אינטראקציה עם תחומי מדע‬ ‫רלבנטיים אחרים שקשורים גם הם לקיום האנושי ‪.‬‬

‫נראה שכיום לאחר יותר ממאה שנים של קיום שבהם הפסיכואנליזה הפכה לאחד הכוחות‬ האינטלקטואליים המעצבים המרכזיים של המאה ה‪ 20‬יכולה הפסיכואנליזה להשתחרר‬ ‫מתסביכי הילדות שלה ולהרגיש בוגרת וחזקה בכדי לבצע את מה שהיא מצפה מכל מי‬ ‫שבא לטיפול‪ .‬לעבד את ההדחקות המסיביות שלה לגבי תמונת האדם ולהתמודד עם‬ ‫השאלות העיקריות של ה ‪ BEING‬שלה‪.‬‬

השחרור מההדחקות המסיביות של הפסיכואנליזה יאפשר תפיסה אקסיסטנציאלית‪-‬‬ ‫הוליסטית של האדם שלפיה האדם יונק משורשיו הביולוגיים‪ ,‬משתתף בעיצוב ומקבל את‬ ‫עיצובו מהכוחות החברתיים –תרבותיים שבתוכם הוא מתקיים‪ ,‬מגבש את יחודו מהכוחות‬ הסמויים המניעים את העצמי‪ ,‬ושואף ללא הרף לחרוג מעבר לתחומי העצמי שלו‪ .‬כל‬ מטפל נתקל במאפיינים אלה של הקיום האנושי בקליניקה אך התיאוריה הפסיכואנליטית‬ ‫ממשיכה להתמקד בחשיפת הכוחות הלא מודעים ובמציאת הגדרות שונות ונוספות להם‬ חדשות לבקרים‪ .‬זאת למרות שמטרת חשיפה זו שהיתה בעבר חשיפת האמת חדלה כיום‬ ‫להתקיים‪ .‬תפיסה אקסיסטנציאלית‪-‬הוליסטית כזאת בפסיכואנליזה משלבת באופן טבעי‬ ‫גישות התפתחותיות‪ ,‬גישות פסיכואנליטיות‪ ,‬תיאוריה אבולוציונית לימודי התרבות ומדעי‬ ‫המוח‪ .‬בנוסף לכך היא גם יוצרת סביבה "מאפשרת" לחקירה מדעית של עקרונות‬ ‫הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה‪.‬‬

‫מאז לידתם של הפסיכולוגיה‪ ,‬הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה חיפשו האבות המייסדים‬ בתחומים אלה להתקרב ולהתבשם מהצלחתם הפנומנלית של מדעי הטבע של תקופתם‪.‬‬ ‫נסיונות עקרים אלה הביאו מצד אחד ליישום לא מוצלח של מודלים ליניאריים‪-‬סיבתיים‬ ‫לתהליכים נפשיים מורכבים כמו למשל בפסיכולוגיה ניסויית ‪,‬מצד שני חוסר ההלימה‬ ‫המוחלט של התיאוריה הפסיכואנליטית למדעי הטבע של תחילת המאה הביא לבידוד של‬ הפסיכואנליזה בקרב המדעים‪ ,‬לסגירותה ולהעמדתה החד משמעית בתחום מדעי הרוח‪.‬‬ כיום באופן מפתיע אנו מבחינים שמדעי הטבע המודרניים התקרבו במידה רבה לתחומים‬ ‫הסובייקטיביים של חקר נפש האדם וביניהם הפסיכואנליזה ‪,‬הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה ‪.‬‬

בעוד שהמדע הקלסי התאפיין בתפיסת עולם סגורה‪ ,‬סיבתית ‪,‬אובייקטיבית וליניארית‬ ‫המדע של ימינו מדבר על מערכות פתוחות‪ ,‬מורכבות ‪,‬דינמיות‪ ,‬ולא ליניאריות‪ .‬מחקרים‬ ‫במזג האויר‪ ,‬במערכות האקולוגיות בתהליכים אבולוציוניים או בפעילות המוח מצביעים‬ כולם על אותם עקרונות שלפיהם השינוי הוא תוצאה של התפתחויות במערכות מורכבות‬ ‫הפועלות באינטראקציה ובמעגלי משוב הדדיים‪ .‬המדע המודרני פחות מחפש את הניבוי‬ ‫הנקודתי ויותר עוסק בחקר תהליכי כאוס‪ .‬הוא נוטה להתמקד יותר בחקר התהליך מאשר‬ במחקר החומר‪ ,‬במחקר שדות של השפעה יותר מאשר במחקר נקודתי של אובייקטים‪,‬‬ בויסות עצמי יותר מאשר בהשפעות מכניסטיות חיצוניות‪ .‬כל אותן התפתחויות במדע‬ ‫המודרני מאפשרות מיפגש מוצלח יותר מאשר בעבר בין הפסיכותרפיה הפסיכואנליזה‬ ‫ומדעי הטבע ‪.‬‬

מחקר מדעי בינתחומי בתחום הפסיכותרפיה והפסיכואנליזה לא ייעשה בכלים של המדע‬ ‫הקלסי כפי שניסו בעבר לבצע ללא הצלחה מרובה‪ .‬מחקר מודרני יכול להיעשות ע"י‬ ‫יישום של תיאוריה אבולוציונית‪ ,‬חקר המוח‪ ,‬תורת המערכות הכללית‪ ,‬תורת‬ ‫האינפורמציה‪ ,‬ואתולוגיה שיכולים לתרום לחקר הקוראלטים האובייקטיביים של‬ ‫הסובייקטיביות האנושית‪ .‬בדרך זו נוכל להבין טוב יותר ולהגדיר מחדש בראייה רב‬ ‫תחומית את נפש האדם ואת הפעילות המורכבת מאין כמוה של הפסיכואנליזה‬ ‫והפסיכותרפיה ‪.‬‬